המרכז האקדמי למשפט ולעסקים  
חיפוש
משפט דת ותרבות סוגי זכויות קבוצות מוחלשות

הזכות לפרטיות > פסיקה

פסיקה מיוני 2007 ואילך
ביהמ"ש העליון: אין חיסיון גורף על מידע בדבר פוריות אנשים הנדרש לצורך חקירה (בש"פ 5796/14)

המשיב חשוד בתיווך ל"יצירת תינוקות" עבור לקוחותיו, באמצעות תרומת זרע וביצית ופונדקאות בחו"ל, והכרה בהם כילדיהם בישראל. במסגרת חיפוש במשרדי המשיב נתפס ציוד מחשב ומסמכים, הכוללים מידע אודות לקוחותיו. השאלה שנדונה היתה האם מידע הפוגע בפרטיותם של לקוחות המשיב חוסה תחת חיסיון מתוקף פגיעה זו? ביהמ"ש המחוזי קבע כי הפגיעה בפרטיות לעניין חיסיון תיעשה במשורה ובכפוף לקיומו של חשד ממשי להתקיימות עבירה. ביהמ"ש העליון קיבל את ערעור המדינה וקבע כי החיסיון הנטען אינו מעוגן בחוק הגנת הפרטיות, וכי קביעה גורפת כי קיים חיסיון על מידע בדבר פוריות אנשים לצורך פונדקאות או תרומת חומר גנטי, או על אופן אימוצו של קטין – משמעותה הכבדה ממשית על רשויות החקירה מבדיקת חשד לעבירות, עד לכדי איונם של איסורים אלו בשל הקשיים בחקירתם ללא המידע הנחוץ. (ניתן 6.11.2014).




ביהמ"ש העליון דחה ערעור על החלטה שלא לחשוף מידע אישי של צדדים לתיק הוצל"פ (עע"מ 2820/13)

ביהמ"ש העליון דחה ערעור של עו"ד על החלטת ביהמ"ש המחוזי, במסגרתה נדחתה עתירתו לקבל לידיו מידע הכולל את פרטיהם האישיים של צדדים לתיקים המתנהלים ברשות לאכיפה וגבייה. השופט שהם קבע כי שמם, כתובתם ומספרי תעודות הזהות של צדדים לתיק הוצל"פ הם פרטים המוגנים בחוק הגנת הפרטיות. השופט שהם קבע כי לטעמו, מכיוון שגילוי המידע מהווה פגיעה בפרטיות, אזי שהוראות חוק חופש המידע אוסרות על גילוי מידע זה. צוין שגם לאור פרשנות הרואה בחוק ככזה המקנה לרשות שיקול דעת לגלות מידע גם כאשר גילויו מהווה פגיעה בפרטיות, אין מקום לגלות המידע וזאת מהטעם שאין עניין ציבורי בגילוי זה. ביהמ"ש דחה גם את בקשת המערער להעברה לידיו של מידע חלקי, ואת בקשתו לחיוב הרשות לפנות לפרטים לשם קבלת הסכמתם לחשיפת המידע. (ניתן 11.06.14)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש העליון דחה ערעור על הוצאתו של צו מניעה לספר מהטעם של פגיעה חמורה בזכות לפרטיות (ע"א 8954/11)

המערער, סופר אשר כתב ספר העוסק במערכת יחסים של אדם בן דמותו עם סטודנטית צעירה, ערער לביהמ"ש העליון על החלטת ביהמ"ש המחוזי, אשר הוציא צו מניעה קבוע לפרסום הספר. צו המניעה הוצא לאחר שביהמ"ש המחוזי קיבל טענת המשיבה כי הספר כולל תיאוריים רבים ואינטימיים בנוגע למערכת יחסים שקיימה עם המערער, וכי ופרסום הספר פוגע בפרטיותה ובשמה הטוב. השופט סולברג קבע כי הספר הנדון הוא ספר תיעודי המוסווה כיצירה בדיונית, ולפיכך שפגיעתו בפרטיותה של המשיבה היא קשה וחמורה. הובהר כי המדובר בפגיעה חמורה בליבת הזכות לפרטיות - במערכת יחסי האמון הזוגית. מנגד קבע ביהמ"ש כי הפגיעה בחופש הביטוי והיצירה של המערער, בנסיבות האמורות, הינה פגיעה ברמה בינונית. לאור האמור הוחלט על דחיית הערעור ועל השארת צו המניעה על כנו. (ניתן 24.04.14)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בג"ץ דחה עתירה להגבלת ביקורי הפתע בבית משמורנים של נאשם חרף הפגיעה המסוימת בפרטיותם (בג"ץ 117/14)

העותרים מונו כמשמורנים בחלופת מעצר שהותרה לאדם שהורשע בעבירות מין חמורות נגד קטינים, וזאת עד לסיום ההליך הפלילי נגדו. העותרים עתרו לבג"ץ במטרה להביא לשינוי והגבלת אופן הפיקוח של משטרת ישראל עליהם, הבא לידי ביטוי בביקורי פתע רבים, ובהטרדתם. ביהמ"ש קבע שנוכח חומרת העבירות המיוחסות למי שהעותרים משמשים כחלופת מעצר עבורו – טבעי שהמשטרה תהיה רשאית לערוך ביקורי פתע בבית העותרים כדי לוודא שתנאי חלופת המעצר נשמרים, וזאת חרף הפגיעה המסוימת בפרטיות העותרים. צוין שעל העותרים היה לקחת בחשבון כי תפקידם כמשמורנים יכלול גם פגיעה מסוימת בפרטיותם. לגבי בקשת העותרים להגביל את מספר ביקורי הפתע נקבע שמטרת הביקורים היא להפתיע את המפוקח והמפקחים עליו. נפסק שהגבלה שכזו עלולה לסכל מטרת הביקורים, במיוחד שמדובר בחלופת מעצר שאינה מלווה בפיקוח אלקטרוני. העתירה נדחתה על הסף. (ניתן 11.05.14)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בימ"ש השלום: פרסום תמונה של אסיר בחצר בית כלא אינו מהווה פגיעה בפרטיותו (ת"א 159607/02)

תמונה של אריה דרעי יושב בחצר בית כלא בחברת אסירים נוספים פורסמה בעיתון "ידיעות אחרונות". אחד האסירים שהופיעו בתמונה תבע העיתון לפיצוי בגין פגיעה בפרטיותו. התובע טען כי דבר מאסרו נשמר בסוד ושהפרסום הביא לפגיעה קשה בו ובמשפחתו. השופטת ניב מבימ"ש השלום בת"א דחתה טענת התובע כי הוא צולם ברשות היחיד. נקבע שאין לראות בתא כלא כרשות יחיד, ושזהו הדין גם כלפי חצר הכלא בה אין האסיר מצפה, או יכול לצפות, לפרטיות. השופטת דחתה גם את טענת התובע שיש בצילום בכדי להשפילו. נקבע שהתמונה אינה מציגה התובע בסיטואציה משפילה, ושטענתו הינה כלפי פרסום הרשעתו ומאסרו, הנלמדים מהתמונה. נקבע שלאור עקרון פומביות הדיון המדובר בפרסום מותר. השופטת קבעה גם שהפרסום לא נעשה למטרת רווח אלא לשם חשיפת היותו של הרב דרעי בכלא. התביעה נדחתה. (ניתן 04.05.14)




בימ"ש השלום: חברת פרטנר התרשלה בהטמעת החובה שלא לפגוע בפרטיות לקוחות בקרב עובדיה (ת"א 8238-05-11)

בימ"ש השלום בראשל"צ קיבל חלקית תביעת פיצויים שהוגשה כנגד חברת פרטנר, בגין נזקים שנגרמו לתובע כתוצאה ממסירת מידע ע"י עובדת החברה, לאשתו. התובע טען שכתוצאה ממסירת המידע, אשר נעשתה ללא הסכמתו, סברה אשתו, שלא בצדק, כי הוא בוגד בה, ושהדבר הביא לפתיחת הליך גירושין בינו לבין לאשתו. השופטת בלכר קיבלה טענת התובע שמסירת המידע – מספר הטלפון של האישה איתה היה התובע בקשר תוך הגדרתו כ"מספר מוביל", מהווה פגיעה בפרטיות התובע. עם זאת, השופטת קבעה שדין התביעה בעניין זה להידחות מחמת התיישנות. השופטת קיבלה טענת התובע בדבר התרשלות חברת פרטר בנוגע להטעמת החובה שלא לפגוע בפרטיות הלקוחות בקרב עובדיה. נקבע שחברת פרטנר לא נקטה באמצעים סבירים למניעת הסיכון. לאור האמור נפסק שחברת פרטנר תשלם לתובע פיצויים בסך 30 אלף ₪, בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו. (ניתן 25.03.14)




ביהמ"ש המחוזי קיבל בקשת עובדת מדינה שהורשעה בעבירות משמעת, למחיקת שמה מפסה"ד (עמש"מ 29553-12-12)

המערערת, מנהלת שיווק בשירות המדינה שהורשעה בעבירות משמעת, ערערה לביהמ"ש המחוזי בירושלים, וביקשה את מחיקת שמה מפסה"ד שניתן בעניינה, אשר מופיע באתר נציבות שרות המדינה. השופט דרורי קבע שבנסיבות המקרה יש לקבל הערעור וזאת לאור הזמן שעבר מיום פרסום פסה"ד, לאור העובדה שהמערערת ממשיכה להיות מועסקת ע"י שירות המדינה, ומהטעם שהמערערת רק מבקשת לצמצם הפרסום, ולא למנוע אותו. נקבע שבנסיבות אלו אין פגיעה בפומביות הדין וכן שהאינטרס לשמור על זכויות אדם בהליך המשמעתי, חזקות יותר מאשר בהליך האזרחי. השופט התייחס גם לפגיעה העלולה להיגרם לאדם עם פרסום שמו בהקשר פלילי, באינטרנט. השופט ציין שלדעתו אין לפרסם שמות המורשעים בהליך פלילי ומשמעתי, לאחר תום הדיון המשפטי, ובוודאי לא את שמות היוצאים זכאים בהליכים אלו. עם זאת הובהר שראוי שעניין זה יוסדר בחקיקה ראשית. (ניתן 31.01.14)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביה"ד האזורי לעבודה פסל שימוש המוסד לביטוח לאומי בראיה שהושגה תוך פגיעה פסולה בפרטיות (ב"ל 59213-01-12)

אישה שתבעה מהמוסד לביטוח לאומי קצבאות שונות, תבעה המוסד בביה"ד האזורי לעבודה בת"א בדרישה לפסילת ראיה שהומצאה כנגדה במסגרת ההליכים לקביעת זכויותיה. התובעת טענה שהיא אינה יכולה להתהלך ללא מקל. המוסד ביצע חקירה סמויה שבמהלכה צולמה התובעת בביתה, ללא ידיעתה, הולכת בלי מקל. ביה"ד קבע שהראיה הושגה ב"תחבולה" ותוך הצגת מצג שווא כלפי התובעת. ביה"ד קבע שבמקרים חריגים יכול הנתבע להשתמש בתחבולות לצורך התחקות אחר האמת. עם זאת, נפסק שבמקרה דנן הפגיעה בפרטיות התובעת הייתה בלתי מידתית, בין היתר מהטעם שניתן היה להשיג המידע תוך שימוש באמצעי פוגעני פחות – צילום התובעת מחוץ לביתה, ומהטעם שהצילום ממילא לא היה משרת את מטרת הנתבע. לפיכך, ולאור טעמים כגון הפגיעה באינטרס ציבורי של אמון הציבור בנתבע והתרומה המועטה של הסרט לגילוי האמת, הוחלט על פסילת הראיה. (ניתן 04.03.14)




ביה"ד האזורי לעבודה: העירייה רשאית להפעיל שעון נוכחות ביומטרי גם ללא היוועצות בנציגות העובדים (ס"ק 49718-11-12)

עובדי עיריית קלנסווה, באמצעות ארגונים יציגים, הגישו לביה"ד האזורי לעבודה בת"א בקשת צד בסכסוך קיבוצי כנגד העירייה. העובדים ביקשו שיוצהר שהם אינם מחויבים למסור טביעת אצבע לשם הפעלת שעון נוכחות. השופטת גילצר-כץ קבעה שנטילת טביעת אצבע שלא בהסכמה מהווה פגיעה בזכות לפרטיות - זכות העומדת גם לעובד. עם זאת, למעסיק עומדת הזכות לקניין והזכות לקבוע כללים לניהול עסקו, לרבות בנוגע לרישום נוכחות עובדים. נקבע שהליך נטילת טביעת אצבע בנסיבות דנן - כשאין חשש לשחזור טביעת האצבע המקורית ולאור חובת הרשויות המקומיות לשמור על כספי ציבור – הינו הליך הנעשה באופן מידתי ולמטרה ראויה. עוד נפסק שקביעת סוג שעון הנוכחות הינו עניין אדמיניסטרטיבי, ושאין צורך בהסכמת ארגון יציג, להפעלתו. נפסק ששימוש רשויות בשעון נוכחות ביומטרי הוא ראוי ורצוי ושהעירייה רשאית להפעיל השעון ללא היוועצות בנציגות העובדים. (ניתן 23.02.14)




ביהמ"ש העליון הוציא צו איסור פרסום לשמות מערערים בתובענה לפיצויים ע"פ הפלת"ד (ע"א 438/14)

במסגרת תובענה לפיצויים בגין נזקי גוף לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, הגישו הוריו של הנפגע בתאונה, בקשה לצו איסור פרסום באשר לשמותיהם ושם בנם. נטען שפרסום מצבו הרפואי של הנפגע בתחום הפיסי והנפשי מהוה פגיעה בזכותו לפרטיות ולסודיות רפואית. השופט רובינשטיין ציין שבאיזון בין הזכות לפרטיות לפומביות הדיון שבביהמ"ש, צו איסור הפרסום יינתן רק שהמדובר בפגיעה חמורה בזכות לפרטיות, וזאת ע"פ הוראות סעיף 70 לחוק ביהמ"ש. השופט ציין כי "מידע אודות מצבו הבריאותי של אדם הוא היבט מובהק ומרכזי של צנעת חייו", וקבע שפרסום מידע בדבר מצב בריאותו הפיסי או הנפשי של אדם, יש שיוגדר כפגיעה חמורה המתירה איסור הפרסום. עוד הובהר שבפרסום הפרשה בלא השם המלא, כפלוני או בראשי תיבות, די ככלל להבטיח את זכויות הציבור לדעת ואת הפומביות. הבקשה התקבלה. (ניתן 6.2.14)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בימ"ש השלום פסק פיצויים בסך 90 אלף ₪ לאישה שתמונותיה בעת הריונה פורסמו ללא הסכמתה (ת"א 39123-12-10)

בימ"ש השלום בת"א קיבל תביעה לפיצויים בגין פגיעה בפרטיותה של אישה, אשר תמונות אינטימיות שלה שצולמו בעת הריונה, הוצגו ללא אישורה במסגרת תערוכה בקניון, וכן בשתי מרפאות נשים. הנתבעות, בעלות סטודיו לצילום אשר נשכרו ע"י התובעת לצורך צילומה, טענו שהתובעת הסכימה לפרסום. ביהמ"ש דחה טענת הנתבעות, תוך שהוא קובע שלא הובאו ראיות המעידות על הסכמת התובעת. הובהר שעל הנתבעות היה להסביר לתובעת בבהירות אודות הפרסום ומשמעותו ולקבל הסכמה מפורשת – דבר שלא נעשה. השופטת גרוסמן קיבלה טענת התובעת שפרסום התמונות היה בנסיבות העלולות להשפילה ולבזותה, וכן כי המדובר בפרסום למטרות רווח. נקבע שהשקפותיה הדתיות של התובעת אינן רלוונטיות, ושכל אדם, בין דתי ובין חילוני, זכאי לדרוש שתמונותיו האישיות לא תפורסמנה מבלי שניתנה הסכמתו לכך. נפסק שהנתבעות ישלמו לתובעת פיצוי בסך 90 אלף ₪. (ניתן 30.6.13)




ביהמ"ש לענייני משפחה פסק פיצויים בגין פרסום הודעה משפילה בפייסבוק ושימוש לא מורשה בדוא"ל פרטי (תמ"ש 17772-01-10)

ביהמ"ש לענייני משפחה בראשל"צ קיבל תביעת גבר לפיצוי בגין הוצאת לשון הרע, שנגרמה ע"י אשתו כתוצאה מהעלאת הודעה משפילה בפייסבוק. השופטת גולן-תבורי קבעה שבאיזון בין זכות הנתבעת לחופש הביטוי לבין זכות התובע לשם הטוב וזכותו שלא תפורסם כנגדו ברבים הודעה משפילה ומבזה, גוברת זכות התובע. הובהר שהכותב הודעות ברשתות החברתיות חייב להיות מודע להשלכות העלולות להיגרם מכך. ביהמ"ש קיבל גם את תביעת הנגד שהגישה האישה בגין פגיעה בפרטיותה שנגרמה כתוצאה משימוש בעלה בדוא"ל שלה. השופטת קבעה שתכתובות שנשלחות מתיבת דוא"ל פרטית, בהן אדם מעלה תחושותיו ורגשותיו, הן פרטיות, וכן שכתיבת דוא"ל איננה הופכת אותו לרשות הכלל. עוד הובהר שאין בנישואין משום הסכמה משתמעת לפגיעה בפרטיות של בני זוג. נפסק שהגבר יפוצה בסך 35 אלף ₪ והאישה בסך 27 אלף ₪. (ניתן 11.11.13)




ביהמ"ש לענייני משפחה הורה על התקנת מצלמות בבית קשישים סיעודיים (א"פ 2262-02-12)

אח ואחות ביקשו מביהמ"ש לענייני משפחה בנצרת כי יורה על התקנת מצלמות בבית הוריהם החסויים והסיעודיים. הרקע לבקשה היה חשש המבקשים לשלום הוריהם שמצויים תחת טיפולה של אחותם, המתגוררת בבית, ושאיתה הם מסוכסכים. השופט זגורי קיבל טענת המשיבה שבית ההורים הינו רשות היחיד, ולפיכך שהצבת המצלמות מהווה פגיעה בזכות לפרטיות. עם זאת הובהר שהזכות לפרטיות אינה זכות מוחלטת וכי יש לאזנה עם אינטרסים אחרים, לרבות שמדובר בחסויים. ביהמ"ש קבע שבנסיבות המקרה, ובין היתר לאור התנהלותה ו"אופייה הבעייתי" של המשיבה, הצבת המצלמות הינה פגיעה מוצדקת שמטרתה היחידה הינה הגנה על עניין אישי כשר של הפוגעים – שמירת טובתם של חסויים ופיקוח על המשיבה. נפסק שהבטחת שלומם וטיב הטיפול בחסויים גובר על עקרונות שבחוק הגנת הפרטיות. נפסק שהמצלמות יוצבו בבית ההורים, אך לא בשירותים ובמקלחות. (ניתן 30.11.13)




בימ"ש השלום חייב אישה בתשלום פיצוי בסך 110,000₪ בגין "גניבת זרע" ופגיעה בפרטיות (ת"א 23789-02-11)

התובע הגיש תביעה נזיקית לפיצוי בגין פגיעה בפרטיות וביצוע תרמית, נגד הנתבעת, אישה איתה ניהל קשר רומנטי ושממנה נולד לו ילד, בניגוד לרצונו. לגבי עבירת התרמית טען הנתבע שהנתבעת שיקרה שהיא עקרה ושהיא גנבה את זרעו. לגבי הפגיעה בפרטיות נטען שהנתבעת חשפה בפני משפחתו את עניינו בנושא. השופטת ינון מבימ"ש השלום בת"א קבעה שהנתבעת ביקשה במודע ובמתכוון להונות התובע ולגזול זרעו. נפסק שהתנהגות הנתבעת עולה כדי ביצועה של עוולת "גניבת זרע" המהווה עוולת תרמית. נפסק שהנתבעת הציגה בפני התובע מצג כוזב, שלאורו נגרם לתובע נזק בדמות חיובו במזונות ועוגמת נפש. השופטת קיבלה טענות התובע בעניין הפגיעה בפרטיותו והנזק שנגרם בשל-כך. לגבי הפיצוי על התרמית קבעה השופטת שלתובע "אשם תורם" ופסקה לו פיצוי בסך 75,000 ₪. בגין הפגיעה בפרטיות נפסק פיצוי בסך 35,000 ₪. (ניתן 26.11.13)




ביהמ"ש לענייני משפחה דחה בקשת צד ג' לעיין במסמכי תיק ביהמ"ש (תמ"ש 15483-04-13)

בימ"ש לענייני משפחה בת"א דחה בקשת אדם לעיין במסמכי תיק ביהמ"ש שהוא לא היה צד לו, לרבות פס"ד שניתן בתיק. המבקש, זוכה בתיק הוצל"פ שנוהל כנגד אחד הצדדים, הגיש הבקשה על רקע חשש שההליך המשפטי שנוהל במסגרת התיק נעשה למראית עין וכניסיון החייב להתחמק מתשלום חובו. ביהמ"ש קבע שפומביות הדיון המשפטי הינו כלי מרכזי להבטחת תקינות ההליך המשפטי. עם זאת הובהר שבבימ"ש לענייני משפחה, הטלת חיסיון על ההליכים היא הכלל, ושהדיון הפומבי ייעשה רק במקרים מיוחדים. הטעמים לכך הינם שההליכים בביהמ"ש כוללים חשיפת פרטים אינטימיים של בני-זוג, ושפרסומם עלול לפגוע בצנעת חייהם של קטינים. לפיכך, על ביהמ"ש להפעיל סמכותו להתיר הפרסום, במשורה. נפסק שלמבקש עומדת האפשרות לפנות לרשם ההוצל"פ ע"פ סעיף 12 לחוק ההוצל"פ, ושזהו ההליך המתאים. בנסיבות אלו הוחלט לדחות הבקשה. (ניתן 4.11.13)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בימ"ש השלום: התקנת תוכנת מעקב בטלפון נייד למטרה לגיטימית אינה מהווה פגיעה בפרטיות עובד (ת"א 28812-05-11)

התובע, עובד לשעבר בחברת אופטיקה, תבע החברה ובעליה לפיצוי בגין פגיעה בפרטיותו, אשר נגרמה כתוצאה מהתקנת תוכנת מעקב לטלפון הנייד שלו. השופטת רייך מבימ"ש השלום בהרצלייה פסקה שלעובד יש צפייה סבירה לפרטיות במקום העבודה, אך שלא כל הפעלת אמצעים לפיקוח על עבודתו תיחשב פגיעה בפרטיותו. נפסק שאמצעי מעקב שמעסיק מפעיל צריך להיות מותאם למטרה קונקרטית ולגיטימית, ושעליו להודיע לעובד על המעקב, אלא אם הדבר יפריע למימוש המטרה. במקרה דנן נקבע שהמטרת המעקב הייתה לקבל מידע בדבר מיקום עובד בכיר בשעות העבודה, ושהמדובר במטרה לגיטימית. לפיכך, ומכיוון שמדובר במידע טכני, המשולל תוכן ענייני ושאינו נשמר במאגר מידע, נקבע שהפגיעה בפרטיות התובע הייתה מינורית. נקבע שהפגיעה הייתה מינורית במיוחד, מהטעם שהנתבע ידע שהמערכת מותקנת, ושהוא הסכים לכך בשתיקה. נפסק שפגיעה זו אינה מזכה התובע בפיצוי. (ניתן 3.11.13)




ביהמ"ש השלום: איסור פרסום פרטיו של אדם שנחשד בביצוע עבירת מין ימשיך גם לאחר שהוחלט שלא להעמידו לדין

רשם בימ"ש השלום נחקר בגין חשד לביצוע מעשה מגונה והטרדה מינית במתמחה שעבדה תחתיו. במהלך החקירה הורה ביהמ"ש על הוצאת צו איסור פרסום בדבר פרטי הרשם. עם סיום החקירה, ולאחר שהוחלט שלא להעמידו לדין, התנגד הרשם לכך שצו איסור הפרסום יבוטל. השופט עוזיאל מבימ"ש השלום בת"א קבע שצו איסור פרסום של חשוד פוקע כאשר ניתנת החלטה סופית שלא להעמידו לדין, ואולם שאין בכך בכדי למנוע ממנו לעתור לביהמ"ש בבקשה שהאיסור בדבר פרסום שמו, ימשיך. השופט ציין שככלל, עקרון פומביות הדיון גובר על זכותו של אדם לפרטיות ולשם טוב. עם זאת, מכיוון שהמדובר בעבירת מין, לאור הנזק שעלול להיגרם למשיב, ולאור כך שהוחלט שלא להעמידו לדין, נפסק שבנסיבות דנן אינטרס ההגנה על פרטיות הרשם, כבודו ושמו הטוב, גובר על האינטרס הציבורי שבפרסום שמו. (ניתן 15.10.13)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בימ"ש השלום קיבל בקשה לאיסור פרסום פרטי תובעת בתביעה לפי חוק פלת"ד (ת"א 17303-11-11)

בימ"ש השלום בת"א קיבל בקשה מטעם תובעת בתביעה לפי חוק פלת"ד, לאיסור פרסום שמה ו/או פרטיה המזהים בכל אמצעי פומבי, לרבות פרסום באינטרנט. הרשם הבכיר אבי כהן קבע כי פרסום פרטים על מצבה הרפואי והנפשי של התובעת ברבים טומן בחובו פגיעה חמורה בפרטיותה, ולמצער אפשרות ממשית לפגיעה שכזו. בעניין זה התייחס הרשם לגילה הצעיר של התובעת ולכך שפרסום פרטים אודות מצבה עלול להסב לה נזק ופגיעה גדולים. עוד נקבע כי לציבור הרחב לא צריך להיות עניין של ממש בפרסום פרטיה של התובעת שכן היא אינה אישיות ציבורית. הרשם אף ציין כי ייתכן ויש אינטרס ציבורי לקבל הבקשה וזאת כדי לא להתריע תובעים פוטנציאליים החוששים מפרסום. לאור האמור, ולאחר שנקבע כי המדובר בצו מאוזן ומתון, הוחלט לקבל הבקשה. (ניתן 29.7.12)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש לענייני משפחה פסק פיצויים בסך 550,000 ₪ לטובת מאומץ שזהותו המקורית נחשפה בניגוד לרצונו (תמ"ש 13381-09)

בהגיעו לגיל 18 החליט אדם שאומץ בילדותו שלא לפתוח את תיק האימוץ ולא להתחקות אחר זהות הוריו הביולוגיים. בני משפחתו הביולוגיים איתרו המאומץ וגילו לו את זהותו בניגוד לרצונו. כמו כן הם פנו לעמותה אשר פרסמה באתר אינטרנט את פרטי הפרשה. המאומץ ומשפחתו הגישו בעניין תביעה לפיצויים על נזקים שנגרמו להם מהפרסום. השופטת מימון מביהמ"ש לענייני משפחה בירושלים קיבלה התביעה תוך שהיא קובעת שהנתבעים, בני המשפחה הביולוגית, הפרו את הוראות חוק האימוץ. עוד נפסק שבני המשפחה והעמותה פגעו באופן מכוון בפרטיות התובעים, ושהם הפרו בעניין זה את הוראות חוק הגנת הפרטיות. צוין שהפרסום באינטרנט שולל את טענת הנתבעים לפגיעה בתום לב. עם זאת דחה ביהמ"ש טענת התובעים כי הפרסום בדבר האימוץ מהווה הוצאת לשון הרע. ביהמ"ש פסק פיצויים בסך 550,000 ₪ לטובת התובעים. (ניתן 18.6.13)




בימ"ש השלום: העובדה ששמו של נפגע איננו נזכר במפורש בפרסום איננה מהווה עילה למחיקת תביעה על הסף (ת"א 23121-06-10)

בימ"ש השלום בירושלים דחה על הסף תביעה לפיצוי בגין לשון הרע שהגיש תושב ירושלים לאחר שלטענתו פורסמה כתבה שהכפישה את שמו. בכתבה נמתחה ביקורת על בנייה לא חוקית שמבצעים מתנחלים בירושלים ועל כך שרשויות האכיפה לא עושות די לאכוף הדין. כדוגמא התייחסה הכתבה למבנה בשכונת שיח ג'ראח. התובע, שהינו בעל מניות בחברה שהמבנה בבעלותה, טען שאזכור המבנה בכתבה פוגע בו באופן אישי. ביהמ"ש ציין שהעובדה ששמו של נפגע איננו נזכר במפורש בפרסום איננה מהווה עילה למחיקת תביעה על הסף, והמבחן שעל פיו יקבע אם ייחס הפרסום מעשים פסולים לתובע הוא המבחן האובייקטיבי. במקרה דנן פסק השופט רובין כי התובע לא הצביע על כל קשר בינו לבין המבנה, וכי הקורא הסביר לא יכול היה לזהות את התובע עם הבניין. (ניתן 9.6.13)




בימ"ש השלום האריך במספר ימים את צו איסור הפרסום על פרטי פרשת הרצח ב"בר-נוער" (מ"י 13006-06-13)

הפרקליטות וב"כ החשוד במעורבות לאירוע הרצח ב"בר-נוער" הסכימו על הארכת מעצרו של החשוד ביומיים, וביקשו מביהמ"ש השלום כי צו איסור הפרסום על פרטי הפרשה יוארך במספר ימים. מנגד עתרו נציגי התקשורת להסרתו של הצו, וזאת מטעמים של זכות הציבור לדעת. עוד נטען כי צו הפרסום מופר דה-פקטו ברחבי רשת האינטרנט. השופט דוריאן ציין כי הטעמים שהועלו בעתירה הם כבדי משקל. עם זאת, לאור עמדת המדינה כי החקירה תלויה בעניין רגיש במיוחד, ולאור כך שהארכת הצו מתבקשת בכמה ימים בלבד, הוחלט להאריך הצו כמבוקש, וזאת ללא נימוק מיוחד. באמרת אגב ביקר השופט את השימוש שעושה התקשורת במושג "בכיר בקהילה". צוין שיש לזכור כי מדובר בציבור אנשים שהוא עדין פגיע וכואב, וש"מוטב להיזהר כפל זהירות כאשר מדובר בפגיעות זו". (ניתן 9.6.13)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש המחוזי: אין לאסור פרסום שמותיהן ותמונותיהן של חשודות בהתעללות בקשישים (עמ"י 23094-04-13, עמ"י 23111-04-13)

כנגד אם ובתה החשודות שהתעללו בקשישים הוגשו כתבי אישום בגין ביצוע עבירות כגון קבלת דבר במרמה, החזקה בתנאי עבדות והתעללות בחסר ישע. בימ"ש השלום קיבל בקשת החשודות להורות על איסור פרסום פרטי התיק. על החלטה זו הגישה המדינה ערר לביהמ"ש המחוזי בת"א. השופטת אברהמי ציינה כי מצד אחד ניצב עקרון העל של פומביות הדיון, ומנגד ניצבות זכויות האדם לכבוד ולפרטיות. נקבע כי החשודות הרימו הנטל להראות שהפרסום עלול לגרום להן נזק חמור. עם זאת נפסק כי העניין הציבורי והאינטרס להביא לקידום החקירה, בירור האמת ועידוד קורבנות נוספים להתלונן, גובר בנסיבות המקרה. לאור האמור קיבל ביהמ"ש הערר וקבע כי אין מקום לאסור פרסום שמותיהן ותמונותיהן של החשודות. (ניתן 12.4.13)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביה"ד האזורי לעבודה: למעסיק עומדת זכות חוקתית לפרטיות המוגנת מפני פגיעה שלא כדין מצד עובדיו (תע"א 2723/09, ס"ע 22105-11-11)

ביה"ד האזורי לעבודה פסל ראיות מסוג הקלטות שעובדים ביקשו להגיש במסגרת תביעתם כנגד מעבידיהם, מהטעם שהן הושגו תוך פגיעה בפרטיות המעבידים. ההקלטות הושגו במסגרת בקשת עובד ממעסיקו את הטלפון הנייד שלו. העובד האזין לשיחות שהיו אגורות במכשיר ולאחר מכן העבירן לחברו שהקליט אותן. נקבע שהראיות הושגו באופן פסול, תוך פגיעה קשה בזכותו החוקתית והחוקית של המעביד לפרטיות. השופט ספיבק הבהיר שכפי שלעובד עומדת זכות חוקתית לפרטיות, המוגנת מפני פגיעה שלא כדין מצד מעסיקו, כך גם למעסיק עומדת זכות חוקתית לפרטיות המוגנת מפני פגיעה שלא כדין מצד עובדיו. השופט דחה טענת העובדים שהפגיעה נעשתה בתום לב. נפסק שמתן זכות שימוש רגילה בטלפון פרטי של אדם טומנת בחובה התחייבות מפורשת של השואל שלא לבצע ללא רשות מפורשת חדירה שכזו אל "המרחב הפרטי" של בעל הטלפון. (ניתן 20.3.13)




ביהמ"ש העליון דחה בקשה להסרת החלטה שיפוטית מרשת האינטרנט (ע"א 2763/09)

המבקש, אדם שבשנת 2009 דחה ביהמ"ש העליון בקשתו לעיכוב ביצוע פס"ד, פנה לביהמ"ש העליון בבקשה להסרת ההחלטה מרשת האינטרנט. נטען שההחלטה, המתייחסת לבקשת המבקש כי יוכרז כ"פושט רגל", כוללת מידע ישן, הפוגע בו ובעיסוקו כיום. השופט מלצר דחה הבקשה תוך שהוא קובע כי פרסום החלטות בימ"ש, נובע מעקרון פומביות הדיון, המהווה "כלל יסוד בעל מעמד על-חוקי". הובהר שפגיעה בפרטיותו של בעל-דין, בשמו הטוב, או בפרנסתו, כתוצאה מפרסום החלטה שיפוטית, אין בה שלעצמה כדי לגבור על עקרון פומביות הדיון. ביהמ"ש רשאי ע"פ דין לאסור פרסום של החלטות בימ"ש לשם הגנה על בטחונו של בעל-דין, או לשם מניעת פגיעה חמורה בפרטיותו. נפסק שעניינו של המבקש אינו נכלל תחת מקרים אלו, וזאת לאחר שהודגש שהגנה על בטחונו של בעל-דין אינה כוללת הגנה על בטחונו הכלכלי. (ניתן 21.2.13)




ביהמ"ש לענייני משפחה אסר על אב ביולוגי לצלם את בתו המיועדת לאימוץ, מחשש לפגיעה בפרטיותה (אמ"צ 21271-11-09)

המשיב, אב שבתו בת הארבע וחצי הוכרזה כבת אימוץ לגביו, ושלפי פסיקת ביהמ"ש התאפשר לו להיפגש עימה 3 פעמים בשנה, ביקש לצלם את בתו, בין היתר מתוך רצון לשלוח תמונותיה למשפחתו שבחו"ל. היועמ"ש פנה לביהמ"ש לענייני משפחה בחיפה, בבקשה שיאסור על המשיב לצלם את בתו, וזאת בטענה לפגיעה בפרטיותה ובפרטיות המשפחה האמורה לאמצה. עוד נטען שצילום הקטינה יהווה צמצום של צו האימוץ, שעליו לא הורה ביהמ"ש. השופטת אלון קיבלה הבקשה. השופטת ציינה שיש "לשמור על הזכות לפרטיות שבעתיים בכל הקשור לקטין, רך בשנים", לרבות כשהמדובר בקטין מאומץ. נקבע שיש לאפשר לקטינה ולהוריה המאמצים לשמור על פרטיותם, לשלוט במידע אותו הם חפצים לגלות, ולשמור על חיסיון ההליך. נפסק שהמשיב יימנע מלצלם את בתו או להעביר כל פרט אודותיה, שיש בו בכדי לפגוע בפרטיותה ובחיסיון ההליך. (ניתן 18.2.13)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש העליון: זכות העיון במסמכים, לרבות כאלו שמקורם בהליך בוררות, אינה זכות מוחלטת (רע"א 4781/12)

ביהמ"ש העליון קיבל בר"ע על החלטת ביהמ"ש המחוזי, שחייב צדדים להליך בוררות להעביר מסמכים שמקורם בהליך הבוררות, לעיונו של בנק המנהל הליך משפטי נגדם. השופט דנציגר פסק שהחלטת ביהמ"ש המחוזי סוטה ממתחם הסבירות. הובהר שלמרות שזכות העיון נגזרת מהזכות להליך ראוי וזכות הגישה לערכאות, אין המדובר בזכות מוחלטת. נקבע שבשונה מהליך שיפוטי רגיל, לגביו נקודת המוצא היא פומביות, ביחס לבוררות נקודת המוצא היא פרטיות. הובהר שבאשר לעיון במסמכים שמקורם בהליכי בוררות, כגון פרוטוקולים של הדיונים וטיוטת פסק הבוררות, מאפיין החשאיות של מוסד הבוררות צריך שישפיע על שאלת חשיפת מסמכים הקשורים לבוררות בפני צד שאינו צד להליכים. אינטרס נוסף שיש לשקול הוא הרצון לעודד קיומן של מסגרות חלופיות ליישוב סכסוכים. ביהמ"ש הורה על החזרת התיק לבימ"ש קמא, שיכריע בסוגיה לאור נסיבות המקרה והאיזון בין האינטרסים השונים. (ניתן 6.3.13)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש לענייני משפחה דחה בקשת פקיד שומה לעיין בתיק בימ"ש שנסגר (יס 30910/03)

ביהמ"ש לענייני משפחה בת"א דחה בקשת פקיד שומה לעניין בתיק משפחה שהתנהל בביהמ"ש בשנת 2004 ונסגר, וזאת לצורך טיפול בתשומות נישומים שהם הוריהם של הצדדים לתיק. הבקשה הסתמכה על סעיף 140 לפקודת מס הכנסה. נקבע שהמבקש אינו מוסמך ע"פ הפקודה לעיין בתיק, וזאת מכיוון שהוא אינו נחשב צד לתיק, לא כבן משפחה ולא כמדינה. עוד נקבע שסעיף 140 לפקודה אינו חל על ביהמ"ש, וכי לשופט ביהמ"ש לענייני משפחה עומד שיקול הדעת הבלעדי לתת החלטה בגין היתר עיון בתיק משפחה. השופט סמארה הבהיר שתיקים בביהמ"ש לענייני משפחה מתנהלים ככלל בדלתיים סגורות, וכי ביחס לשאלת העיון בתיקים, על ביהמ"ש לאזן בין השיקולים הרלוונטיים. במקרה הנ"ל נפסק שזכותם של בני הזוג לפרטיות ולסודיות גוברת על זכות הציבור לדעת או זכותו של פקיד השומה לעיין בתיק המשפחה. (ניתן 1.2.13)




למרות החשש להפרת צו איסור פרסום באינטרנט הורה ביהמ"ש העליון על פרסום מרבית פרטי פרשת מעצרו וחקירתו של חשוד (ע"פ 8225/12)

ביהמ"ש העליון קיבל ערעור על החלטת ביהמ"ש המחוזי שהטיל איסור פרסום גורף על כל פרטי פרשת מעצרו וחקירתו של המשיב, מטפל הנחשד בביצוע מעשה מגונה בקטינה. השופט פוגלמן ציין שלביהמ"ש שיקול הדעת למנוע זיהוי של אדם החשוד בפלילים בנסיבות שבהן אינטרס ההגנה על שמו הטוב וזכותו לפרטיות גוברים על חופש הביטוי ואינטרס הציבור לדעת. השופט פוגלמן התייחס גם לסיכון שצו איסור פרסום שאינו גורף, יוביל לפרסום כלל פרטי הפרשה באינטרנט. עם זאת הובהר שעל חשוד המבקש למנוע פרסום של פרטים, לרבות כל פרטי הפרשה, מוטל להראות חשש ממשי וקונקרטי לכך שהצו יופר, שיגרם לו נזק ושאינטרס הציבור במניעת הנזק גובר על העניין הציבורי שבפרסום. נפסק שבאיזון בין הנזק שעלול להיגרם מהפרסום לעניין הציבורי, יש להתיר הפרסום תוך השמטת שם המשיב וכל פרט מזהה אודותיו. (ניתן 24.02.13)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש העליון: בנסיבות מסוימות ניתן לדרוש ממתמודד במכרז תצהיר על עבר פלילי (ע"א 8189/11)

המערער, מתמודד במכרז של מפעל הפיס, נדרש לצרף להצעתו תצהיר בדבר הליכים משפטיים המתנהלים נגדו, לצורך בדיקת עמידתו באמת המידה של יושר ומהימנות. ועדת המכרזים קבעה שהמערער אינו עומד בתנאים, מאחר שמתנהלת נגדו חקירה פלילית בגין תיווך בשוחד בנוגע למכרז קודם של מפעל הפיס. המערער, במסגרת ערעורו לביהמ"ש העליון, טען שהדרישה מהווה עקיפה של ההגבלות שמטיל חוק המרשם הפלילי, שנועדו למנוע פגיעה בפרטיות. השופטת ברק ארז קבעה שמול זכותם לפרטיות של מציעים במכרזים, עומדת זכותם של מעסיקים ומפרסמי המכרזים להימנע מחשיפה לסיכונים לא סבירים. הובהר שהבקשה לקבלת מידע צריכה להיות רלוונטית לתפקיד ומידתית, ושאין לדרוש מידע הנוגע לכל עבירה, אלא שיש לתחום הדרישה מראש, רק להרשעות וחקירות הרלוונטיות למכרז או למשרה הקונקרטית. לפיכך, ומכיוון שההליכים המתנהלים נגד המערער רלוונטיים למכרז, הערעור נדחה.(ניתן 21.02.13)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביה"ד האזורי לעבודה: עובדת שהתפטרה בשל התקנת מצלמות אבטחה במשרד אינה זכאית לפיצויי פיטורים (ס"ע 15540-09-09)

עובדת שהתפטרה לאחר שמעסיקתה התקינה מצלמות אבטחה במשרד, תבעה המעסיקה לקבלת פיצויי פיטורים, תוך שהיא טוענת כי התפטרה עקב הרעת תנאים מוחשית. ביה"ד האזורי לעבודה בחיפה דחה טענתה של העובדת. צוין שככלל, על מעסיק חלה החובה שלא לפגוע בפרטיותו של העובד גם במקום העבודה. עם זאת צוין שהשאלה היא ביחס להיקף הפגיעה. השופטת מיכל אריסון-חילו קבעה כי הנתבעת הציבה במשרדיה מצלמות בתום לב, לשם הגנה על העובדים ועל המשרד, ושהמצלמות הוצבו בידיעת העובדים ובאזורים ציבוריים, בהם לעובדים לא יכולה להיות ציפייה סבירה לפרטיות. נקבע שבנסיבות אלו פרטיות התובעת לא נפגעה ולפי אמות מידה אובייקטיביות, אין מדובר בהרעה מוחשית בתנאי העבודה ובנסיבות המזכות עובד שהתפטר, בפיצויי פיטורים. ביה"ד קיבל תביעתה של התובעת בעניין דרישתה לפיצויי בגין הלנת שכר ואי הפרשה לביטוח מנהלים. (ניתן 03.02.13)




בימ"ש השלום הורה על הסרת מצלמות שהותקנו סביב דירה בשל פגיעה בפרטיות שכן (ה"ט 60265-12-12)

בימ"ש השלום בנצרת קיבל בקשה למתן צו מניעת הטרדה והורה על הסרת מצלמות שהתקינה המשיבה, שכנתנו של המבקש, מסביב לביתה. ביהמ"ש קיבל טענת המבקש כי המצלמות, אשר מכסות את שטח החצר האחורית שלו, את שטח גינתו הפרטית ואת הכניסה לביתו, פוגעות בפרטיות שלו ושל הוריו המתגוררים עימו. נקבע שהמצלמות מתעדות כל תנועה וכל מעשה שהמבקש ובני ביתו עושים בשטחים הפרטיים שלהם, ומכאן שהן גורמות אי נוחות רבה ופוגעות בשלוות חייהם. השופט טאהא דחה טענת המשיבה כי בשל כך שהיא ואמו של המבקש הן נשים, אין המדובר בפגיעה בפרטיות האם. הובהר שהעובדה שהמשיבה היא אישה אינה מפחיתה מחומרת הפגיעה בפרטיות ובשלוות חייהם של המבקש והוריו. ביהמ"ש הורה על פירוק המצלמות, תוך שהוא מציין שניתן להתקין אותן בקיר המשותף בין הדירות, באופן שאינו פוגע בפרטיות המבקש. (ניתן 21.01.13)




בימ"ש השלום הורה על הסרת צו איסור פרסום שמו של אדם שפרסם סרטונים שלו מקיים יחסים עם נשים (פ"ר 21037-01-13)

בימ"ש השלום בראשל"צ קיבל בקשה להסרת צו איסור פרסום שהוצא בעניינו של המשיב, אדם שנעצר בחשד לביצוע עבירות של פגיעה בפרטיות. המשיב נעצר בחשד שפרסם סרטונים ברשתות החברתיות, בהם הוא נראה מקיים יחסי מין עם נשים. השופטת שירלי דקל נוה ציינה שבהתנגשות בין עקרון פומביות הדיון לזכות לפרטיות של אדם, יגבר עקרון הפומביות, אלא אם ישנה "פגיעה חמורה" בפרטיותו של האדם. נקבע שהמשיב לא הוכיח כי הפרסום יפגע בפרטיותו או בשמו הטוב בצורה חמורה, בין היתר, לאור כך שזהותו כבר נחשפה בסרטונים שהעלה. ביהמ"ש קבע גם שקיים אינטרס ציבורי רב בהתרת פרסום שם המשיב, שכן הפרסום עשוי לעזור לקידום החקירה. כמו כן צוין שקיים עניין ציבורי בפרסום לשם מיגור עבירות מין, שינוי השיח הציבורי בעניין, ועידוד נפגעות ונפגעי עבירה להגיש תלונה במשטרה. (ניתן 03.02.13)




ביהמ"ש העליון: פרסום הדמיות של חלקו החיצוני של בית אינו מהווה פגיעה בפרטיות בעליו (ע"א 1697/11)

ביהמ"ש העליון קיבל באופן חלקי ערעור של אדריכל על החלטת ביהמ"ש המחוזי, וקבע שפרסום הדמיות ממוחשבות של חלקו החיצוני של בית לקוח באתר האינטרנט של האדריכל, אינו מהווה פגיעה בפרטיות הלקוח. השופט פוגלמן קבע שבפרסום הדמיות פנים ביתו של הלקוח יש משום פגיעה ב"צנעת חייו האישיים", וזאת בין היתר לאור הצפייה הסבירה של אדם כי תמונת פנים ביתו לא תפורסם ברבים. נקבע שפרסום הדמיית פנים ביתו של הלוח אינו בגדר "מעשה של מה בכך", ובנוסף, שניתן לקשור ההדמיה ללקוח הספציפי. לאור האמור, ולאור סירובו של הלקוח לפרסום ההדמיות, נקבע שהאדריכל מנוע מלפרסם ההדמיות האמורות. בעניין הדמיות של חוץ הבית, נקבע שככל שחזיתו של הבית גלויה מן הרחוב, ברי שהצגת תמונתה או הדמייתה אינה מהווה פגיעה בפרטיות, ואין האדריכל מנוע מלפרסם הדמיות אלו. (ניתן 23.01.13)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בימ"ש השלום סירב להעביר תיק רפואי של מנוחה לידי יורשיה מתוך זכות המנוחה לפרטיות (ה"פ 29490-05-12)

יורשיה של מנוחה פנו לפסיכיאטרית שטיפלה במנוחה בבקשה לקבל את תיקה הרפואי. לאור סירוב המטפלת פנו היורשים לבימ"ש השלום בת"א, בבקשה שיורה על העברת המידע לידם. השופט רונן אילן ציין שלמרות שבחוק הגנת הפרטיות אין הוראה הקובעת את זכותו של נפטר לפרטיות, בתי המשפט קבעו שזכות זו עומדת לנפטר מתוך התפיסה העקרונית של "כבוד המת" – תפיסה שעל-פיה, כבוד האדם המתחיל בלידתו נמשך גם שהאדם נפטר. נקבע שזכות אדם לפרטיות ממשיכה להיות מוגנת גם לאחר מותו, ומכאן שנשמרת גם החובה לשמור בסוד מידע רפואי על מטופל שנפטר. עוד נקבע שהזכות לפרטיות הינה זכות אישית שאינה מהווה חלק מעיזבון הנפטר. עם זאת הובהר שעיזבון נפטר יוכל לקבל מידע רפואי אודות נפטר אם יצביע על אינטרס לגיטימי לקבלת המידע, שיאפשר איזון בינו לבין זכות הנפטר לפרטיות. (ניתן 31.10.12)




ביהמ"ש המחוזי: הופעת קישורים ממומנים במסגרת חיפוש שמו של מנתח פלסטי במנוע החיפוש של גוגל, אינה מהווה פגיעה בפרטיות המנתח (ת"א 1147-09)

התובע, מנתח פלסטי במקצועו, תבע את חברת פרופורציה וקופת חולים כללית בגין רכישתם את שמו כמילת מפתח במנוע החיפוש של גוגל. התובע טען שלאור הרכישה, כל אימת שמשתמש במנוע החיפוש של גוגל מקיש את שמו, מופיעות מודעותיהן של הנתבעות בדף תוצאות החיפוש, וכי המדובר בפגיעה בפרטיותו. ביהמ"ש המחוזי בת"א קבע שהופעת קישורים ממומנים על לוח מודעות בו מופיע גם אתר הפרסום של התובע, אין בה בכדי לפגוע בפרטיותו. נקבע כי קישורים אלו מופרדים מאתרו של התובע ושקשה להאמין שמי שמחפש את התובע ברשת יתבלבל בין האתר שלו, לאתרים של הנתבעות. עוד צוין שהתובע אינו יכול לתבוע בעלות על מילות חיפוש כלשהן, ושקיים אינטרס ציבורי ממעלה ראשונה שמידע שיתקבל יהיה רחב ככל הניתן, ולא רק מידע שמפרסם ספציפי ביקש להביאו לידיעת הציבור. (ניתן 11.09.12)




ביהמ"ש המחוזי: זכות הקניין של יורש חי גוברת על הזכות לפרטיות של המוריש המנוח (ה"פ 50725-02-12)

ביהמ"ש המחוזי בת"א קיבל בקשת בנו של מנוח והורה לפסגות קופות גמל ופנסיה בע"מ לגלות למבקש את שמם של מוטבי המשנה בקופת הגמל שהיא ניהלה עבור אביו המנוח. הבקשה הוגשה מתוך רצון המבקש לוודא שמינוי המוטבים לא נעשה תחת השפעה בלתי הוגנת. המשיבה טענה שהיא מנועה לחשוף הפרטים ללא צו שיפוטי מטעמים של צנעת הפרט, זכותו לפרטיות של המנוח ובשל חובת החיסיון החלה עליה. השופטת אגמון-גונן ציינה שהגישה המקובלת הינה שהזכות לפרטיות ולחיסיון אינה בטלה עם מותו של אדם, וזאת מתוך הרצון להגן על פרטיותו וכבודו, גם לאחר מותו. יחד זאת נקבע שגילוי המידע המבוקש נועד להגן על זכות הקניין של היורש, וכי זכות זו של יורש חי גוברת על הזכות לפרטיות של האב, שהינה זכות פחותה בעוצמתה מכפי שהייתה בחייו. (ניתן 15.10.12)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בימ"ש השלום גזר על אדם שהיה מעורב בהפצת נתונים ממרשם האוכלוסין עונש של 5 חודשי עבודות שירות וקנס בסך 50 אלף ₪ (ת"פ 24441-05-12)

בימ"ש השלום בת"א הטיל עונש של חמישה חודשי עבודות שירות וקנס בסך 50 אלף ₪ על אדם שהיה מעורב בפרשת גניבת תקליטור ובו נתונים ממרשם האוכלוסין. במסגרת הטיעונים לעונש טען ב"כ המדינה בדבר החומרה של ההחזקה וההפצה של נתוני מרשם האוכלוסין הכוללים נתונים על אודות כלל אזרחי המדינה, תוך שהוא מציין שנפילת הנתונים לידיים עוינות עלולה לסכן את בטחון המדינה והציבור. ברם, בשל פרטיו האישיים של הנאשם שהינו נשוי ואב לשבעה ילדים, לאור חלקו השולי בביצוע העבירה והודאתו המיידית כבר בשלב החקירה, הוחלט שלא להחמיר עם הנאשם. השופטת הדסה נאור קיבלה את הסדר הטיעון בין המדינה לנאשם תוך שהיא מציינת כי ההסדר אינו חורג באופן משמעותי מענישה מקובלת בנסיבות אלו, ואין בו בכדי לפגוע באינטרס הציבורי. (ניתן 27.09.12)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש העליון: על עיריית חדרה אין למסור מידע העלול לפגוע בפרטיות בעלי הנכסים בעיר ללא אישורם לכך (עע"ם 1386/07)

ביהמ"ש העליון קיבל באופן חלקי ערעורה של עיריית חדרה על החלטת ביהמ"ש המחוזי שחייבה אותה בהעברת מידע הכולל רשימה של כלל הנכסים בעיר, גודלם, סיווגם לצורכי ארנונה ופרטי המחזיקים בהם, לחברה פרטית. ביהמ"ש קיבל טענת העירייה שמסירת המידע עלולה להביא לפגיעה בזכות לפרטיות של בעלי הנכסים, ושבמצב שכזה חוק חופש המידע אינו מחייב אותה למסור המידע. ברם, לאור הצורך לאזן בין הזכות לקבל מידע והזכות לפרטיות, הציע ביהמ"ש מתווה שעל-פיו תוכל הרשות למסור המידע. על-פי המתווה, המבוסס על כך שפגיעה בפרטיות הינה מותרת אם היא נעשית באישור הצד הנפגע, נקבע שפרטי הנכסים יועברו ללא ציון שם המחזיק או כתובתו, ושבמקביל תיעשה פנייה לבעלי הנכסים בבקשה לקבל אישורם לחשיפת יתר המידע, כאשר שתיקתם תיחשב כהתנגדות. בהתאם לנסיבות המקרה לא הכריע ביהמ"ש בשאלה האם הזכות לפרטיות חלה על תאגידים. (ניתן 16.07.12)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש המחוזי אסר על חברת ביטוח לסרב לבטח אדם על בסיס מידע שהועבר אליה במסגרת צווי עיקול (עת"מ 24867-02-11)

ביהמ"ש לעניינים מינהליים בת"א דחה עתירה של חברת ביטוח כנגד הנחיית רשם מאגרי המידע, שאסרה עליה לעשות שימוש במידע שהועבר אליה במסגרת צווי עיקול, כבסיס לסירוב לבטח אדם. בראשית הדברים קבעה השופטת אגמון-גונן שלרשם הסמכות להוציא הנחיות כלליות המשקפות פרשנותו לחוק הגנת הפרטיות, ולהפעיל שיקול דעת ביחס למקרים פרטניים. השופטת ציינה שמאגרי מידע מגבירים את הסכנה לפרטיות, ושהסכנה במאגרים קיימת מעצם מסירת המידע ובשל אפשרות לקיום טעויות או לניצול לרעה של הגישה למידע. נקבע שיש לדאוג שמאגרי המידע הדיגיטליים לא יביאו לאבדן הפרטיות, ושלאור ריבוי המאגרים, והעובדה שלעיתים אין לאדם ברירה אלא למסור מידע, חובה שהשימוש במידע הנמצא במאגרים ייעשה רק למטרה שלשמה הוא נמסר. בנוסף נקבע שהמידע הגלום בצו העיקול חוסה תחת חוק הגנת הפרטיות, בין היתר, מכיון שהוא מאפשר הסקת מסקנות בנוגע ליכולתו הכלכלית של אדם. (ניתן 01.08.12)




בימ"ש השלום: מספר טלפון חסוי הינו חלק מענייניו הפרטיים של אדם (תא"מ 24480-07-10)

בימ"ש השלום בב"ש דחה בקשת משטרת ישראל לסילוק על הסף של תביעה שהוגשה כנגדה. במסגרת הבקשה טענה המשטרה שלתובע, אדם שטען שהמשטרה השיגה מספר הטלפון שלו שלא כדין, יהיה קושי בהוכחת התביעה. נקבע שקשיי הוכחה שלעצמם, אינם מצדיקים סילוק תביעה על הסף. לגופו של עניין קבע ביהמ"ש שאם יוכיח התובע טענתו, שמספר הטלפון שלו היה חסוי וכי הוא הושג על ידי המשטרה שלא כדין, יעבור הנטל אל המשטרה להראות שהיא פעלה כדין בהשיגה המספר. צוין שאם מספר הטלפון אכן היה חסוי אזי ניתן לראות אותו כחלק מ".. ענייניו הפרטיים של אדם..", כאמור בסעיף 2(9) לחוק הגנת הפרטיות. הודגש שנוכח הפגיעה בפרטיות הגלומה בו,יש לפרש את הוראות חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – נתוני תקשורת) בכל הקשור לקבלת נתונים חסויים, באופן דווקני ואף מצמצם. (ניתן 30.07.12)




ביהמ"ש המחוזי הורה על הסרת חסינות ראש מועצת שדות נגב בשל פגיעה בפרטיות עובדת (ע"א 29624-01-12)

המערערת, דוברת לשעבר של מועצת שדות נגב, הגישה תביעה נזיקית כנגד המועצה והעומד בראשה, בין היתר, בגין התקנתם בסתר של מכשירי האזנה וצילום במשרדה. בימ"ש השלום קבע שלראש המועצה עומדת בעניין חסינות עובד ציבור והורה על דחיית התובענה כנגדו. על החלטה זו הוגש הערעור. ביהמ"ש המחוזי בב"ש קיבל הערעור וקבע שבנסיבות העניין לא התקיימו התנאים להענקת חסינות לראש המועצה. השופטת נצר קבעה שגם אם ראש המועצה פעל, כטענתו, מתוך אינטרס שלטוני ובמטרה למנוע השחתת רכוש וגניבות, שאין הלימה בין צורך זה לפגיעה בפרטיות המערערת. צוין שהזכות לפרטיות באה להגן על פרטיותו של אדם ולא של מקום, ושאין לקבל כהנחת מוצא שניתן להצדיק פגיעה בפרטיות כל אימת שעולה חשד לביצוע גניבה או עבירה של השחתת רכוש, אלא בתנאים שנקבעו בחוק ובפסיקה. (ניתן 30.07.12)




ביה"ד הצבאי לערעורים אסר פרסום שמו של חייל מילואים הנאשם באונס חיילת לאור סתירה בגרסת המתלוננת (עלב"ש 68/12)

ביה"ד הצבאי לערעורים קיבל ערעור של חייל מילואים שנאשם כי אנס חיילת, על החלטת ביה"ד מחוז חיל הים אשר הורה על הסרת צו איסור הפרסום על פרטיו המזהים של המערער. ביה"ד דחה טענת המערער שהפגיעה בו ובמשפחתו מצדיקה שלעצמה את איסור הפרסום. צוין שהפגיעה הצפויה לנאשם ולבני-משפחתו היא תוצאת לוואי מצערת, אך כזו שככלל אין בכוחה לגבור על עיקרון הפומביות. יחד עם זאת קבע ביה"ד שהדברים שונים בכל הנוגע למארג הראייתי. בעניין זה ציין ביה"ד שישנן ראיות אובייקטיביות המעוררות "שאלות של ממש" על אודות משקל הגרסה המסבכת את המערער. נפסק שמכיוון שפוטנציאל הרשעת המערער איננו ברור, ולאור מידת הנזק שעלול הפרסום לגרום לשמו הטוב של המערער, ראוי בשלב זה לאסור על פרסום הפרטים וזאת עד לאחר מועד מתן העדות של המתלוננת. (ניתן 04.04.12)




ביהמ"ש המחוזי פסל ראיות שהושגו במרמה ותוך פגיעה בפרטיות (ת"א 9562-07)

ביהמ"ש המחוזי בירושלים קיבל בקשת תובעת בהליך משפטי המתנהל כנגד מספר חברות ביטוח, להוציא מתיק ביהמ"ש ראיות שהוגשו ע"י הנתבעים, הכוללות תצהיר חוקר פרטי והקלטה של התובעת, מטעם של פגיעה בזכותה לפרטיות. ביהמ"ש קיבל טענת התובעת שהמידע הוצא ממנה במרמה ע"י חוקר פרטי שהציג בפניה מצג שווא כאילו הוא מעוניין בקשר איתה, ותוך שהוא מסתיר את זהותו. ביהמ"ש קבע שהחוקר חדר במרמה לפרטיות התובעת, וגרם לה למסור מידע אישי באופן פסול. השופט מוסק קבע שעל ביהמ"ש להציב גבולות ברורים בעניין ולדחות כל ניסיון של הגשת ראיות שהושגו תוך הצגת מצג שווא והפרה של ההגנה על הפרטיות. בנוסף נקבע שהתנהלות החוקר מהווה גם הפרה חמורה של הכללים החלים על חוקרים פרטיים. לפיכך, ובהתאם לסעיף 32 לחוק הגנת הפרטיות, פסל ביהמ"ש הראיות והורה להוציאן מתיק ביהמ"ש. (ניתן 28.06.12)




ביהמ"ש המחוזי דחה עתירת עבריין מין משוחרר למנוע פרסום כתבה בעניינו (ת"א 45296-05-12)

ביהמ"ש המחוזי בחיפה דחה עתירתו של עבריין מין מורשע ומשוחרר, כנגד פרסום כתבה בעניינו בערוץ 10. העותר טען שפרסום הכתבה יפגע בזכותו לפרטיות ויקשה על שיקומו. ביהמ"ש דחה העתירה וקבע שאין לאסור הפרסום, לרבות פרטיו המזהים של העותר, מהטעם שעניינו של העותר כבר פורסם בעבר בתקשורת. הובהר שמרגע שפרטיו של העותר פורסמו ברבים בעבר, אין בכתבה כדי לפגוע בו יותר מאשר נפגע כבר. עוד נקבע שזכות הנתבעים לפרסום הכתבה מוגנת ע"י חופש הביטוי, המאפשר קיומו של דיון ציבורי חשוב בסוגיה. השופט סוקול הדגיש שסוגית פרסום פרטים מזהים של עבריין מין שהורשע וסיים לרצות עונשו הינה סוגיה מורכבת שטרם הוכרעה בישראל, ואשר מחייבת איזון בין אינטרס העבריין לפרטיות ולשיקום, לבין אינטרס הציבור להגנה. ברם, לאור הנסיבות, המקרה הנוכחי אינו המקרה המתאים לדון בסוגיה זו. (ניתן 04.06.12)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בימ"ש השלום: חדירה לפייסבוק, התחזות והפצת מידע כוזב לא מהווים פגיעה בפרטיות (ת"פ 28931-11-11)

בימ"ש השלום בב"ש הרשיע אדם שחדר לחשבון מסנג'ר ופייסבוק של נשים, התחזה בשמן ואף מסר מידע כוזב אודות אחת מהן, בעבירה של חדירה למחשב והתחזות. מנגד, ביהמ"ש זיכה הנאשם מעבירה של פגיעה בפרטיות. השופט סולקין קבע כי למרות שחוק הגנת הפרטיות אינו מבחין בין פרסום אמת לפרסום דיבה או אי-אמת, הרי שקריאתו מצביעה על כך שעניינו במניעת פרסום עובדות או פרטי מרשם שונים הנוגעים לצנעת חייו של אדם כדוגמת פרטים המצויים במאגרי מידע, צילומים וכו'. זאת, בניגוד לחוק איסור לשון הרע, האוסר על כל פגיעה בכבוד האדם, לרבות במסגרת פרסום שקרי. נפסק שלאור כך שהתנהגות הנאשם נתפסת בגדרו של חוק איסור לשון הרע, יש לאמץ פרשנות המיטיבה עימו ולהעדיף שימוש בחוק זה מאשר השימוש בחוק הגנת הפרטיות. (ניתן 17.06.12)




בימ"ש השלום: צילום בני זוג במצבים אינטימיים במכונית מהווה פגיעה בפרטיות (ת"פ 22744-09-11)

בימ"ש השלום בת"א קבע בהחלטת ביניים שצילום זוגות במצבים אינטימיים במכונית מהווה עבירה של פגיעה בפרטיות גם אם הדבר נעשה במקום ציבורי. הנאשם נהג לצלם זוגות במצבים אינטימיים ללא ידיעתם או הסכמתם בחניון ציבורי. במהלך בדיקה בחניון נעצר רכבו של הנאשם, שהצליח להימלט תוך השמדת הקלטת. טענת הנאשם שאין מדובר בפגיעה בפרטיות מכיוון שהצילום נעשה בחניון ציבורי המצוי "ברשות הרבים" נדחתה ע"י ביהמ"ש שקבע שגם ברשות הרבים תיתכן אפוא ציפייה סבירה לפרטיות, הנובעת ממהותה של הזכות לפרטיות. הובהר שבני הזוג אינם יכולים לצפות להיות מוגנים ממבטים אקראיים של עוברי אורח אך עם זאת, שהם כן יכולים לצפות בסבירות שהם לא יצולמו במקום זה. נקבע שציפייה סבירה זו ראויה להגנה מכח העקרונות שבבסיס האיסור על הפגיעה בפרטיות. לאור האמור נפסק שהנאשם ישיב לאישום. (ניתן 04.06.12)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בג"ץ דחה עתירות כנגד חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – נתוני תקשורת) אך הגביל את אופן יישומו (בג"ץ 9995/08, 3809/08)

בג"ץ דחה עתירות האגודה לזכויות האזרח ולשכת עוה"ד כנגד חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – נתוני תקשורת) המאפשר למשטרה ולרשויות החקירה לקבל מחברות הסלולר, הטלפוניה וספקיות האינטרנט נתוני תקשורת של כל אדם. נקבע שהחוק פוגע בזכות החוקתית לפרטיות ואולם שפגיעה זו עומדת בתנאיי פסקה ההגבלה שבחוק היסוד כבה"א וחירותו, לרבות שהיא מידתית ולתכלית ראויה. ביחס לאופן יישום החוק קבע בג"ץ שקבלת המידע תהיה רק לצורך חקירה קונקרטית וספציפית ולא לשם איסוף מידע מודיעיני או מניעת עבירות באופן כללי. עוד נקבע כי השימוש בהליך המינהלי לקבלת המידע, קרי ללא אישור ביהמ"ש, יש שיעשה במשורה ורק במקרים חריגים בהם אין אפשרות לקבל אישור ביהמ"ש. השופט מלצר, בדעת מיעוט, סבר שיש להגביל השימוש בהליך המנהלי באופן שקצין משטרה לא יכול לקבל נתונים של בעל מקצוע הנהנה מחיסיון, כגון עו"ד ועיתונאים. (ניתן 28.05.12)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש העליון דחה ערר על החלטה להסיר צו איסור פרסום שמותיהם של נאשמים באונס מטעמים של פומביות הדיון ואינטרס הציבור (בש"פ 197/12)

ביהמ"ש העליון דחה ערר של שני נאשמים באינוס על החלטת ביהמ"ש המחוזי בת"א לשחררם למאסר בית מלא ולהסיר את צו איסור הפרסום שניתן בעניינם. ביחס לשחרור למאסר בית נקבע שאמנם טענות הנאשמים ביחס לחולשת הראיות נגדם היא שהביא להחלטה זו, ואולם שאין בכך בכדי להביא להסרת המגבלה האמורה. ביחס להסרת צו איסור הפרסום נקבע כי נאשם המבקש לאסור פרסום שמו להראות שהפרסום עלול לפגוע בו פגיעה של ממש ובאופן בלתי הדיר, כך שגם זיכויו לא יוכל להחזיר המצב לקדמותו. ביהמ"ש פסק שהנאשמים לא הרימו נטל זה. הודגש שאחת מתכליות עקרון פומביות הדין הינה ההנחה שהפרסום עשוי להזהיר הציבור מפני סכנה הנובעת מהתנהגות נאשם. נקבע שנוכח אופי העבירות של הנאשמים הרי שבמקרה דנן קיים גם האינטרס הציבורי המצוי בבסיסו של עקרון פומביות הדין, להסרת הצו. (ניתן 16.02.12)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש העליון דחה בקשה לאסור פרסום שמות תובעים בהליך משפטי מהטעם של פגיעה בפרטיות (רע"א 3788/06)

עיתון "ידיעות אחרונות" פרסם תמונתו של אריה דרעי בכלא "ישעיהו" שהוא מוקף אסירים נוספים. אחד מהאסירים תבע העיתון על פרסום תמונתו בטענה שהפרסום גרם נזק למעמדם החברתי שלו ושל אשתו. במקביל פנו הזוג לביהמ"ש השלום בבקשה לאסור על פרסום שמם ביחס לתביעה שהגישו כנגד העיתון. לאחר דחיית הבקשה בבימ"ש השלום ובביהמ"ש המחוזי, ביקשו השניים לערער בעניין לביהמ"ש העליון. ביהמ"ש קבע שעקרון פומביות הדיון הינו בעל מעמד חוקתי, התורם לתקינותו של ההליך המשפטי, למימוש חופש הביטוי ולביצור אמון הציבור בבתי המשפט. עוד נקבע שככלל, ולמרות חשיבותה של הזכות לפרטיות, במקרה של התנגשות בין עקרון הפומביות לבין הזכות לפרטיות – עקרון פומביות הדיון גובר. לאור האמור, ולאור כך שהמערערים לא הצביעו על נזק משמעותי נוסף שעלול להיגרם להם בעקבות פרסום שמם, נפסק שדין הבקשה להידחות. (ניתן 19.01.12)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בימ"ש השלום: במתן צו לפיזור התכנסות בבית פרטי יש לערוך איזון קפדני בהתנגשות בין זכויות יסוד לאינטרס הציבורי (ת.פ 4063/09)

בימ"ש השלום בירושלים זיכה הנאשם, ראש הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית, מעבירות של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו והפרת הוראה חוקית. הנאשם ושלושים איש נוספים התכנסו על גג בית בעיר ירושלים. מאוחר יותר הגיעה המשטרה במטרה לפזר ההתכנסות שבידה צו סגירה. הנאשם סירב לעזוב והורה למתכנסים שלא לעשות כן, דבר שאילץ השוטרים לפעול באמצעות רימוני הלם. נקבע שפעילות המשטרה לא הייתה תקינה מהטעם שהצו עסק בפיזור התכנסות של ארגון החמאס במלון קומודור, ולא בהתכנסות של התנועה האסלאמית שהינה תנועה חוקית, בבית פרטי. השופטת גרטל ציינה שבניגוד לצו שניתן למלון שהינו מקום ציבורי, שיש חשש להתקהלות אסורה בו, כשהמדובר בהתכנסות בבית פרטי יש קושי לחדור לפרטיות ויש לערוך איזון קפדני בהתנגשות בין זכויות יסוד לאינטרס הציבורי. נפסק שהתביעה לא הוכיחה יסודות העבירות, ולמרות שעדות הנאשם אינה משכנעת יש לזכותו. (ניתן 12.01.12)




בימ"ש השלום ציווה על המצאה לידיו של מידע שבידי עובדות סוציאליות בדבר טיפול בגמילה מסמים של תובע (ת"א 26588-04-10)

במסגרת תביעה לתשלום פיצויים בגין פציעה בתאונת דרכים המתבררת בבימ"ש השלום בת"א ביקשו הנתבעים מביהמ"ש שיורה לתובע להעביר אליהם מידע, בין היתר, ממרכז הגמילה לסמים בו הוא מטופל. ביהמ"ש החליט שעל מנת לא לפגוע בזכויות הדיוניות של הנתבעים מחד ובזכותו לפרטיות של התובע מנגד, שהמידע יעבור תחילה אליו, והוא יחליט איזה מהחומרים ישמש להגנת הנתבעים ואיזה לאו. מטעם מרכז הגמילה נטען שהסרת החיסיון על מידע שבידי עובדים סוציאליים בדבר טיפול הגמילה של התובע עלולה לפגוע בו ושחיסיון זה הינו לב הטיפול. ביהמ"ש דחה הטענה וקבע שכאשר בידי שירותי הרווחה יש מידע היכול להביא לעשיית צדק ולמניעת פגיעה בקניין אחד הצדדים, ושכאשר האיזון בין זכויות הצדדים ייעשה ע"י ביהמ"ש שיחליט האם לחשוף המידע, הסירוב למסירת המידע אינו כדין. ביהמ"ש ציווה על המצאת המסמכים. (ניתן 24.11.11)




ביהמ"ש המחוזי בירושלים מנע פרסום ספר מהטעם של פגיעה בפרטיות (ת"א 3213/09)

ביהמ"ש המחוזי בירושלים הוציא צו איסור פרסום על ספר שהכיל פרטים מזהים של התובעת, בת זוגתו לשעבר של הסופר, מהטעם של פגיעה בפרטיותה. ביהמ"ש קיבל טענת התובעת שהספר אינו בדיוני ושהוא כולל פרטים ייחודיים מתוכם ניתן לזהותה בנקל כגון גילה, מקום מגוריה, חזותה החיצונית ועיסוקה. ביהמ"ש קבע שחירות היצירה הספרותית נגזרת מחופש הביטוי של האדם ומזכותו למימוש עצמי, ואולם שאל מול חירות זו עומדת זכותו של אדם לפרטיות אשר נועדה להגן עליו, בין היתר, באמצעות מניעת חשיפתו ברבים. נפסק שבמקרה דנן, איזון בין הזכויות מחייב הקביעה שפרסום הספר יפגע באופן חמור בפרטיות התובע ומשכך יש למנוע הפצתו. ביהמ"ש דחה טענת הנתבע שהתובעת נתנה הסכמתה "מדעת" לפרסום הפרטים, שכן הספר לא הוצג לה במלואו. נפסק שהנתבע יפצה התובעת בסך 200,000 ₪ בגין נזקיה. (ניתן 11.10.11)




ביהמ"ש השלום דחה בקשה לאיסור פרסום מידע בנוגע להליך תביעה בגין לשון הרע (ת"א 11520-06-11)

בימ"ש השלום בת"א דחה בקשת איש העסקים דוד זילברשלג לסעד ביניים האוסר פרסום מידע הנוגע להליך תביעתו נגד אתר האינטרנט "בחדרי חדרים". תביעת המבקש נסובה על פרסומים ועל דיון בפורומים שבאתר, אשר לטענת המבקש, תרמו להצגתו באור שלילי. ביהמ"ש קבע שאין חשש של ממש לפגיעה חמורה בפרטיותו של המבקש וזו נסוגה למול זכות הציבור לדעת. החלטת ביהמ"ש נסמכה, בין היתר, על העובדה שהמבקש לא ביקש את איסור הפרסום במועד בו הגיש את כתב התביעה, דבר המלמד שבמקור הוא לא חש שיש בניהול ההליך בדלתיים פתוחות משום פגיעה בו. עוד נקבע שמכיוון שחשיפת פרטי המקרה כבר התרחשה והפרשה כבר סוקרה בהרחבה בכל אמצעי התקשורת, לא ייגרם למבקש נזק נוסף מאי מתן הצו. (ניתן 09.08.11).




בית משפט השלום פסק לתובע פיצוי בגין כניסת שוטר לביתו ללא צו (תא"מ 19785-12-10)

התובע תבע את משטרת ישראל בגין פגיעה בפרטיותו בשל כניסה לביתו ללא צו לאחר שהוגשה נגדו תלונה על פגיעה ברכב. התובע טען כי הכניסה לביתו נעשתה באופן בלתי סביר ושלא בדרך מקובלת. הנתבעת טענה כי מכיוון שהחשוד הוזמן לחקירה מספר פעמים ולא התייצב היה לשוטר יסוד סביר לחשוש שהתובע לא יופיע להליכי חקירה ובנוסף כל הפעולות שנעשו ע"י השוטרים נעשו בתום לב ותוך הפעלת סמכות בתחום ההרשאה החוקית. בית משפט השלום קבע כי יש מקום לפיצוי התובע בשל הכניסה לביתו על מנת להביע את אי הנוחות מהתנהגות השוטר, אולם סכום הפיצוי צריך להיות סמלי שכן לתובע ולאימו יש אשמה רבה במצב שנוצר. (ניתן: 26.5.2011)




בית המשפט לענייני משפחה דחה בקשת אם להתיר פרסום קטעי יומן של בתה ששמה קץ לחייה (תמ"ש 12800/08)

אם הגישה בקשה לפרסם את יומניה הפרטיים של בתה ששמה קץ לחייה בציינה כי יומני בתה המנוחה משקפים את כישוריה ומספרים את סיפור חייה ולפיכך קיימת חשיבות לפרסמם לחבריה. מנגד, מתנגד האב נחרצות לפרסום. בית המשפט לענייני משפחה מציין שפרסום יומנה של הנערה ששמה קץ לחייה הינה סוגיה מורכבת ורגישה במצב בו ההורים חלוקים בעמדתם. בית המשפט מכיר בזכותו של המת לפרטיות מכוח חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, וקובע כי דין הבקשה להידחות בשל רצונה המשוער של הנערה לפרטיות העולה מכתיבתה, בשל היעדר הסכמה בין ההורים, ובשל החובה לדאוג לזכותם ולטובתם של מתבגרים נוספים העלולים להיפגע עקב הפרסום. (ניתן: 17.03.2011)




בית משפט השלום פסל דו"ח חקירה מלשמש כראיה עקב השגתו בדרך פסולה ובניגוד לחוק הגנת הפרטיות (ת"א 2293/08)

במסגרת הליך אזרחי הגישה המבקשת בקשה לפסילת דוח חקירה שנערכה בידי משרד חקירות פרטי מלשמש כראיה בהליך. בית המשפט קיבל את הבקשה בקבעו, כי החוקר ביצע את החקירות תוך התחזות לאחר, הטעיה, תחבולה והצגת מצגי שווא כלפיה, ובכך הופרו תקנות חוקרים פרטיים ושרותי שמירה (אתיקה מקצועית). עוד נקבע, כי המבקשת נתבקשה למסור לחוקר פרטים שונים במטרה לשתף עמו פעולה ביוזמות עיסקיות, כאשר בפועל נעשה שימוש במידע לצורך המשפט ולא למטרה שלשמה נמסר. בנסיבות אלה הפר החוקר, בין השאר, את הוראות סעיף 2(9) לחוק הגנת הפרטיות האוסר על שימוש בידיעה על עניניו הפרטיים של אדם או מסירתה לאחר, שלא למטרה שלשמה נמסרה. (ניתן 20.2.11)




בית המשפט המחוזי קבע כי עיון במסרונים שנקלטו בטלפון סלולרי איננו מהווה האזנת סתר (ת"א 1477-09)

בית המשפט המחוזי דחה בקשה לפסילת קבילותם של תצלומי מסרוני SMS כראיות בטענה שהושגו בניגוד לחוק האזנת סתר. בית המשפט קבע, כי הוראותיו המחמירות של חוק האזנות סתר חלות על האזנה לשיחה או תקשורת ללא הסכמת אחד הצדדים, אולם קריאת מסרונים שנשמרו ונאגרו בזיכרון מכשיר הטלפון הנייד, לאחר שהמסרון נשלח לנמען, אינה בגדר האזנת סתר, וכך הוא הדין ביחס לצילום מסרונים מסוג זה. הודעות המסרונים הינן למעשה חפץ ולא נתפסו במהלכה של תקשורת, ולפיכך קריאתן מהווה פגיעה בפרטיות בלבד. (ניתן 16.03.2011)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית משפט השלום: שימוש בצילום של לקוח לשם פרסום באופן החורג מההסכמה שנתן מהווה פגיעה בפרטיות (תא (י-ם) 20901-08)

התובע הוא לקוח של רשת המפעילה מרכולים, לטענתו פנו אליו מהרשת בבקשה שיפרסם את הסניף המקומי שבמקום מגוריו. לאחר זמן הוא גילה שנעשה שימוש בתמונתו לצורך קמפיין רחב הכלל מודעות בעיתונות, תמונות על אוטובוסים, לוחות שנה ועוד. טענתו העיקרית היא פגיעה בפרטיות אשר נגרמה לו עקב השימוש בתמונתו באמצעי המדיה. בנוסף לכך טען, כי הפרסום גרם להשפלתו ולביזויו. לטענת הנתבעת אין פגיעה בפרטיות התובע משום שהתובע הסכים לפרסום גם באופן מפורש וגם מכללא. בית משפט השלום בי-ם קבע שבתליית תמונותיו של התובע בסניפי הרשת אין כל פגם, אך הפרסום באמצעי המדיה הרחבים יותר מחייב הסכמה נפרדת ומפורשת שלא ניתנה.לתובע נפסק פיצוי של 10,000 ש"ח. (ניתן 20/2/2011).




בית הדין הארצי לעבודה הטיל מגבלות מחמירות על חדירה למייל במקום העבודה (ע"ע 90/08)

ביה"ד הארצי לעבודה קיבל ערעורה של עובדת שמעסיקה הציג ראיות אשר נלקחו מתיבת הדוא"ל שלה וקבע כי מעקב אחר תיבת הדוא"ל של עובדים מהווה הפרה של זכותם לפרטיות, גם אם נתקבלה הסכמה מכללה לפגיעה זו. ביה"ד הדגיש, כי יש לפרש את הסייגים המנויים בחוק בדווקנות ובצמצום וכי השימוש בסייגים להצדקת חדירה לפרטיות יתאפשר בנסיבות חריגות בלבד. בנוסף, הרחיב ביה"ד וקבע כי גם אם הסכים לכך העובד מפורשות, חדירה לתיבות דוא"ל חיצוניות לארגון (כגון ג'מייל) הינה פגיעה בפרטיות. (ניתן 8.2.2011)




ביהמ"ש המחוזי: פרסום המדמה באופן ממוחשב ביתו של אדם מהווה פגיעה בזכות לפרטיות (ת"א 1222-09)

הנתבע, אדריכל במקצועו, פרסם באתר האינטרנט שלו הדמיות ממוחשבות של עבודה אדריכלית שעשה בבית התובע, לאחר שזה סירב לאפשר לו לעשות שימוש בתצלומי הבית כרצונו וללא אישור מראש, מטעמים של פגיעה בפרטיות. משסירב הנתבע להסיר ההדמיות פנה התובע לביהמ"ש המחוזי בבקשה לאסור על הנתבע לעשות בהן שימוש ולהציגן. נקבע שמכיוון שההדמיות מציגות את בית התובע כפי שהוא במציאות, אין זה משנה אם מדובר בתוצר מחשב או מצלמה. עוד נקבע שמכיוון שביתו של אדם הוכר בפסיקה כעומד במרכז האוטונומיה הפרטית שלו, ולאור כך שמתוך ההדמיות ניתן להתרשם מאורח החיים בבית, הרגלי הדיירים בו ומצבם הכלכלי, יש לראות בפרסום ההדמיות כפוגע בזכות החוקתית של התובע לפרטיות, ממנה נסוג האינטרס הכלכלי של הנתבע בפרסום עבודתו. לאור האמור קיבל ביהמ"ש את התביעה. (ניתן 17.01.11)




בימ"ש השלום: הפצת תמונות עירום שנמצאו באקראי ברשת האינטרנט באמצעות הדואר האלקטרוני אינה נחשבת לפרסום לשון הרע (ת"א 7920/07)

התובעת, אישה שצילומים חושפניים של גופה הועלו לרשת האינטרנט, הגישה תביעה לבימ"ש השלום בעוולת פרסום לשון הרע ופגיעה בזכות לפרטיות כנגד מספר נתבעים אשר גילו תמונותיה באקראי, והעבירו אותן בינם לבין עצמם באמצעות הדואר האלקטרוני. השופטת סמדר קולנדר – אברמוביץ קבעה שכעיקרון פרסום תמונות עירום ללא אישור מהווה לשון הרע ופגיעה בפרטיות. יחד עם זאת נקבע שבניגוד למי שמעלה תמונות פוגעניות לרשת האינטרנט, ובכך עובר על החוק, מי שנתקל בהן באקראי ושולח אותן לחבריו באמצעות הדואר האלקטרוני, אינו חייב בדין. ביהמ"ש ציין שחיוב בדין במצב שכזה עשוי לפגום ביתרונות הרבים של רשת האינטרנט ובחופש המאפיין אותה הנגזר בין היתר מחופש הביטוי, ובכך ליצור אפקט מרתיע שאינו רצוי. לאור האמור התביעה נדחתה. (ניתן 29.11.10)




ביהמ"ש המחוזי: שמירת רישומי שיחות במאגרי המידע של חברות סלולאריות אינה עולה לכדי פגיעה בפרטיות לקוחותיהן (ת"א 1994-06)

ביהמ"ש המחוזי דחה תביעה לחייב את חברות פאלפון ואורנג' למחוק ממאגרי המידע שלהן רישומי שיחות שביצע התובע. ביהמ"ש קיבל את טענת התובע ששמירת רישומי השיחות, ובוודאי שימוש בהם, טומנת בחובה סכנה לפגיעה בזכותו של אדם לפרטיות. חרף זאת ציין ביהמ"ש שביסוד חוק הגנת הפרטיות מונח איזון בין הזכות לפרטיות לבין אינטרסים אחרים. במקרה דנן נקבע שישנם אינטרסים לגיטימיים המצדיקים דחיית העתירה. כך ציין ביהמ"ש שמאגרי המידע מאפשרים ללקוחות מעקב אחר השירותים שהם צורכים וגם בירור של תלונות לקוח. בנוסף צוין שנעשה שימוש במאגרים לסיכול פעילות חבלנית או איתור נעדרים בידי כוחות הביטחון. לאור האמור נקבע ששמירת המידע ע"י הנתבעות אינה עולה לכדי פגיעה בפרטיות לקוחותיהן, כל עוד השימוש במידע מפוקח כנדרש בחוק. (ניתן 30.11.10)




בימ"ש השלום דחה תביעה לפיצויים בגין פגיעה בפרטיות מהטעם שהפגיעה לא הוכחה (ת"א 162975-09)

התובעת, כתבת שהתראיינה לעיתון בנושא הטרדה מינית של עיתונאיות, ביקשה מהעיתון שיוסר שמה מהכתבה שפורסמה. לאחר שהעיתון העלה פרסומיו המודפסים לאינטרנט, ובניהם הכתבה עם שם התובעת, הגישה התובעת תביעה על פי חוק הגנת הפרטיות, תוך שהיא טוענת כי דבריה היו לא לציטוט ופרסומם מהווה הטרדה מינית. בימ"ש השלום בת"א דחה את התביעה וקבע שבנסיבות האמורות לא ניתן ללמוד על הסכמת הצדדים שדברי התובעת היו שלא לציטוט. בנוסף הטיל ביהמ"ש ספק אם הפרסום עולה בכדי פגיעה בפרטיות התובעת, וציין כי לא מצא בדברים דבר העלול להגיע לכדי הטרדה מינית. נקבע כי אין מקום לפרשנות מרחיבה של החוק, ההופכת פרסום מצב דברים כמתואר בכתבה לפגיעה בצנעת חייה האישיים של התובעת. (ניתן 03.11.10)




בית המשפט המחוזי: אין להגיש קלטת אינטימית כראייה בשל פגיעה קשה בזכות לפרטיות (רמ"ש 53671-08-10 )

ביהמ"ש המחוזי בבאר - שבע דחה בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש לענייני משפחה באילת, אשר פסק על הוצאת ראיה מסוג קלטת וידאו בה מתועד זוג המקיים יחסים אינטימיים, מתיק ראיות ביהמ"ש. נקבע שמכיוון שלמבקשת לא עומדות ההגנות שבחוק הגנת הפרטיות, ההחלטה אם לאשר את הצגת הראיה הינה בשיקול דעתו של ביהמ"ש, שלשם כך מאזן בין הזכות לפרטיות לבין האינטרס הציבורי הכרוך בעשיית צדק. ביהמ"ש קבע כי הצגת הקלטת מהווה פגיעה חריפה וקיצונית בגרעין הקשה ובליבת הזכות לפרטיות, ומשכך זכות זו גוברת על האינטרס הציבורי. על כן, ולאור שיקולים נוספים כגון שלמבקשת ראיות אחרות להוכחת טענותיה בתיק העיקרי, הוחלט שצדק ביהמ"ש קמא בהחלטתו לפסול את הראיה ולהוציאה מתיק ביהמ"ש. (ניתן 28.10.10)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית משפט לתביעות קטנות חייב את אונ' תל אביב לפצות סטודנט אליו שלחה דואר זבל למרות התנגדותו (ת"ק 36975-03-109)

אונ' ת"א נוהגת לפתוח לכל סטודנט תיבת דואר אלקטרוני המיועדת להוות כלי תקשורת בינה ובין הסטודנט. בעת פתיחת התיבה חותם הסטודנט על הצהרה לפיה הוא מתיר את פרסום שמו ונתוניו ברשימות התפוצה של האוניברסיטה. התובע הינו סטודנט שקיבל לתיבת המייל שלו הודעות לגבי קורסים ולימודי תעודה. פנייתו לאוניברסיטה בבקשה להורידו מרשימת התפוצה נדחתה בטענה שהתכנים אינם מיועדים למטרות רווח ונועדו להעשיר את עולמו. בית המשפט קיבל את טענת הסטודנט לפיה התכנים האמורים מהווים "דבר פרסומת". נקבע, כי סירוב האוניברסיטה להורידו מהרשימה מהווה הפרה של ס' 30א(ד) לחוק התקשורת הקובע שאדם רשאי להודיע למפרסם על סירובו לקבל דברי פרסומת ולחזור בו מהסכמתו. לסטודנט נפסקו 2000 ש"ח פיצויים. (התקבל 19.8.10)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית משפט השלום פסק פיצוי בסך 20 אלף ש"ח לצעירה שתמונתה בביגוד חשוף פורסמה במקומון ללא ידיעתה (ת"א 1064-07)

התובעת הגיעה למסיבת פורים במועדון בבגדים חושפניים שכללו גופייה דמוית מחוך, מכנסונים וביריות, וצולמה בהם מרצונה על ידי צלם של מקומון. לאחר יותר משנה פורסמה תמונתה במקומון ללא כיתוב או הסבר שיצביע על כך שהתמונה צולמה במסיבת פורים. בית המשפט קיבל את גרסת התובעת, לפיה עקב היכרותה האישית עם הצלם היא לא הניחה שתמונתה תפורסם בעיתון. טענת התובעת לפיה פרסום התמונה מהווה עוולת לשון הרע נדחתה, אך בית המשפט קיבל את טענתה שהפרסום מהווה עוולה של פגיעה בפרטיות וקבע, כי אופן פרסום התמונה, ללא תאור נסיבות צילומה, עלול להוביל, ובפועל אף הוביל, לייחוס התנהגות מתירנית ופתיינית לתובעת על ידי סביבתה, ובכך השפיל וביזה אותה. עם זאת, כיוון שהתובעת הצטלמה בעבר בלבוש מצומצם, הופיעה כך בציבור ואף פרסמה תמונותיה באינטרנט, הוגבלו הפיצויים הכספיים לתובעת לסך 20 אלף ש"ח. כן הוציא בית המשפט צו מניעה האוסר על פרסום התמונה בעתיד.(ניתן 22-7-10)




בית המשפט המחוזי פסל שימוש בתכתובות דוא"ל המצויות על שרת של חברה ושהושגו תוך פגיעה בפרטיות (רע"א 7575/09)

במסגרת תובענה בין בעלי מניות בעניין הליכי פירוק של חברה, ביקש התובע לצרף מספר הודעות דואר אלקטרוני התומכות לכאורה בתביעתו. בעלי המניות הנתבעים טענו, כי ההודעות הושגו באמצעות כניסה ללא רשות לתיבות האישיות שלהם, הן אלה המצויות בשרת החברה והן אלה הפרטיות, ולכן ההודעות אינן קבילות ופסולות מלשמש כראייה, שכן הן מפירות את הוראות חוק הגנת הפרטיות ואת חוק האזנת סתר. כן טענו, שצורפו תכתובות דוא"ל בינם ובין עורכי דינם. בית המשפט המחוזי קבע, כי צירוף מסמכים מתוך הודעות דוא"ל, שנקראו ללא הרשאה, הינו שימוש אסור, שכן לא ניתנה "הסכמה מדעת" לפגיעה בפרטיות כנדרש בחוק. עוד נקבע, כי היקף ההודעות שצורפו מעיד על פגיעה קשה בפרטיות, אף כי מדובר בתוכן עסקי. נפסק, כי יותרו להגשה כראייה רק תכתובות שהיו נגישות לכל בעלי המניות והמנהלים. (ניתן 17.3.10)




בית משפט השלום פסק פיצוי לבני זוג שתמונות מטקס החינה שלהם פורסמו על ידי הצלם ללא הסכמתם המפורשת (ת"א 409-08)

התובעים, מוסלמים ממוצא בדואי, הזמינו את הנתבעת לצלם את טקס החינה. הנתבעת העלתה את התמונות לאתרה באינטרנט ללא ידיעתם. לטענת התובעים הפרסום מהווה הפרה של סעיף 2 לחוק הגנת הפרטיות ופוגע בפרטיותם תוך השפלתם וביזויים. בית המשפט קיבל את התביעה בקבעו כי בחברה רב תרבותית יש לבחון קיומם של השפלה וביזוי בהתאם לקבוצה אליה משתייכים הנפגעים, וכיוון שהתובעים שייכים לקבוצה המקפידה ביותר על כללי צניעות האישה מהווה הפרסום השפלה וביזוי כמשמעם בחוק. כן נקבע, כי על הנתבעים היה לקבל את הסכמתם המפורשת של התובעים לפרסום תמונותיהם באינטרנט טרם הפרסום שכן מעמדה החוקתי של הזכות לפרטיות מטיל חובה מוגברת לוודא ויתור עליה. התובעים פוצו בסך של 40,000 ש"ח. (ניתן 8.4.10)




בית הדין הארצי לעבודה אסר על פרסום שמה של קרבן סחר בנשים כדי להגן על פרטיותה אך סירב לאסור על פרסום שם הסוחרת (עע 247/07 )

גברת קוצ'יק הורשעה בפלילים בעבירת סחר בנשים ואף חויבה במסגרת תביעה אזרחית בבית הדין לעבודה בתשלומים שונים לאחת מקרבנותיה. גם ההליך הפלילי וגם ההליך האזרחי התנהלו בדלתיים פתוחות וההחלטות בהם נתפרסמו במלואן. רק לאחר מעשה פנתה אחת הקרבנות לבית הדין לעבודה בבקשה למחיקת שמה ושם העבריינית מכל ההחלטות שכבר ניתנו וזאת כדי להגן על שמה הטוב בארץ מוצאה ולמנוע נקמת קרובי הסוחרת בה. בית הדין קבע, כי פרטיותה של הקרבן גוברת על עקרון פומביות הדיון ואסר את פרסום שמה, אך סירב לאסור על פרסום שם הסוחרת בקבעו, כי קיים אינטרס ציבורי חשוב בפרסום שמה של סוחרת בנשים שהורשעה בעבירות פליליות חמורות.




בית המשפט המחוזי נעתר לבקשת בניה של המנוחה לקבל חוו"ד פסיכיאטריות לגבי הנאשם בגרימת מותה כדי לשקול הגשת תביעה אזרחית (פח 1070/07)

בית המשפט קבע כי במקרה דנן יש להעדיף את האינטרס הלגיטימי של המבקשים לבחון את הנתונים הרלבנטיים לצורך הגשת תביעה אזרחית על פני הפגיעה בפרטיות הנאשם, וכפועל יוצא להתיר את העיון בחוות הדעת הפסיכיאטריות שהוגשו בעניינו של הנאשם. בענייננו, חוות הדעת הללו סוקרות את תולדות מחלתו הנפשית של הנאשם ואשפוזיו הקודמים בבתי חולים פסיכיאטריים. הדעת נותנת כי מידע זה יאפשר למבקשים לבחון אם קיימת בידם עילת תביעה כנגד גורמים מסוימים שהיו אמונים על אבחונו הרפואי או בריאותו הנפשית של הנאשם, בתקופות זמן כאלו ואחרות.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט העליון פסל לשידור בטלוויזיה קטעים משפילים מטקס חליצה בשל התנגדות האשה אך התיר את שידור הטקס (בש"א 6803/09)

המבקשת עברה טקס חליצה בבית דין בבני ברק על מנת שתוכל להנשא שנית. בהגיעה לטקס הופתעה לגלות, כי במקום נוכחים עשרות אברכים שבאו לצפות בטקס. המבקשת היתה נבוכה, "במצב נפשי ומנטלי קשה מנשוא", והצליחה לירוק בפני גיסה רק בנסיון הרביעי, לא לפני שפרצה בבכי וברחה מהאולם. כאשר גילתה המבקשת, כי הטקס צולם ועומד להיות משודר בתוכנית "שומר מסך" ביקשה לאסור את שידורו. בית המשפט המחוזי התיר את שידור הטקס תוך הסתרת זהות האישה. בית המשפט העליון קבל חלקית את ערעורה וקבע, כי האיזון הראוי בין העניין הציבורי הקיים בחשיפת אופן ניהול הטקס לבין הזכות החוקית והחוקתית לפרטיות מחייב שידור הטקס תוך שיוסרו ממנו מספר קטעים (בני שניות אחדות) שהם משפילים וחודרניים ביותר, כמו קטעי היריקה והבכי.




בית המשפט הגבוה של דלהי ביטל את עבירת משכב הזכר (7455/2001)

חוק העונשין ההודי נוסח על ידי הלורד מקולי, ונחקק בהודו הבריטית בשנת 1861. לפני מספר ימים קבע בית המשפט הגבוה של דלהי, כי העבירה שבסעיף 377 לחוק העונשין ההודי (עבירות נגד הטבע), ככל שהיא אוסרת על קיום יחסי מין בין בגירים בהסכמה ובצנעת הפרט, אינה חוקתית.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט העליון: יש לפרסם שמות מועמדים שנפסלו למשרת דירקטורים בחברה ממשלתית ואת הנימוקים לפסילתם (עע"מ 9341/05)

בית המשפט העליון קבע' כי יש לפרסם את שמות המועמדים שנפסלו למשרת דירקטור בחברות ממשלתיות לצד העילות לפסילה, פרטי המשרה לגביה הוצגה מועמדותם, ופרטי החברה הממשלתית בה מדובר. נקבע, כי הפגיעה בפרטיות הכרוכה בפרסום שכזה הינה פגיעה קלה יחסית שאינה חושפת פרטים שהם בלב מושג הפרטיות ולכן יש להעדיף את האינטרס הציבורי בפרסום. כן נקבע, כי שקיפותו של המינהל הציבורי ונגישותו של הציבור למידע שעמד בבסיס החלטת הרשות הם תנאי שאין בלתו לקיומה של ביקורת ציבורית מהותית על פעולותיהם של נבחרי הציבור, ופרסום שמות כלל המועמדים למשרת דירקטור בחברות הממשלתיות יגביר את יעילותה של הביקורת הציבורית על החלטות השלטון בקשר למינויים בחברות הממשלתיות ויאפשר את מימושה המלא. בנוסף יגרום הפרסום לצמצום הניסיונות למינוי מועמדים בלתי-מתאימים למשרות ציבוריות ויביא להטמעת נורמות שלטוניות ראויות.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט העליון התיר פרסום קלטות מחקירתו של חשוד נוכח השלב בו מצוי המשפט (ע"פ 10994/08)

בערעור המדינה על החלטת בית המשפט המחוזי קבע בית המשפט העליון, כי יש להתיר פרסום קלטות של חקירת חשוד. השופטים איזנו בין הזכות לפרטיות ואינטרס היעילות בחקירות משטרה, העומדים בבסיסו של סעיף 13 לחוק חקירת חשודים, האוסר פרסום של חקירה ללא אישור בית משפט, לבין עיקרון הפומביות, זכות הציבור לדעת וחופש הביטוי. בית המשפט פסק, כי איסור הפרסום שבסעיף 13 הינו רחב וכוללני ואינו מוגבל לשלב החקירה בלבד, וכי נקודת האיזון בין האינטרסים השונים נודדת בהתחשב, בין היתר, בעיתוייה של בקשת הפרסום מבחינת שלב החקירה, או ההליך השיפוטי, ובעוצמתם של השיקולים האחרים במקרה נתון. לאור השלב הדיוני אליו הגיע המשפט במקרה זה - הרשעת הנאשם בעקבות הסדר טיעון בטרם מתן גזר דין - נקבע, כי ניתן להתיר את הפרסום ללא דיחוי.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט העליון: עובד ציבור אינו רשאי להשתמש במאגרי מידע שלא למטרת תפקידו לקידום אינטרס ציבורי או צורך אישי (עש"ם 3275/07)

המערער שהועסק כמפקח שומת מקרקעין הורשע על ידי בית הדין למשמעת של עובדי המדינה בשל כניסה למחשב והוצאת מידע שלא לצרכי עבודתו. בית המשפט העליון דחה את הערעור וקבע, כי על עובד מדינה חל איסור ברור לעשות שימוש במאגרי מידע ובנתונים המצויים ברשותו שלא למטרת תפקידו. די בקיום חריגה ממסגרת התפקיד כדי שתתהווה הפרה של כללי המשמעת ואין נפקא מינה אם החריגה נועדה לספק צורך אישי או להגשים תכלית שהמשתמש רואה בה תכלית ציבורית כללית. כן נקבע שמימד הפגיעה בפרטיות הכרוכה בשליפה שלא כדין של פרטים ונתונים אישיים ממאגר מידע ממוחשב בשירות המדינה מעצים את הפגיעה הנובעת מהפרת כללי המשמעת ומשווה לה מימד של הפרת ערך חוקתי.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית משפט השלום זיכה נאשם לאחר שבביתו נערך חיפוש בגין עבירה שלא הופיעה בצו החיפוש (6810/06)

כנגד הנאשם הוצא צו שעילתו "הפצת סם על פי מידע מודיעיני". במהלך חיפוש שנערך בביתו לא נמצאו סמים, אולם נתפסו פריטים שונים אשר נחשדו כגנובים. במוקד הכרעת הדין נדונה השאלה האם בעת החיפוש היה למשטרה יסוד סביר לחשד, אשר חייב את הנאשם לתת הסבר, ובהיעדרו הצדיק, נטילת הרכוש וחקירת הנאשם בחשד להחזקת הרכוש שלא כדין. בית המשפט קבע, כי כאשר מדובר בחיפוש שנערך בפועל בגין עבירה שלא מופיעה בצו, התנאי הבסיסי של חשד סביר צריך להתקיים על פי המצב בפועל וללא קשר להסברו של המחזיק וזאת כדי למנוע פגיעה שאינה מידתית בצנעת הפרט, אגב חדירה לביתו של אדם למטרה מוגדרת. בית המשפט זיכה את הנאשם וקבע, כי בנסיבות המקרה מדובר בפריטים אשר אין בהחזקתם כלשעצמה כדי להוות עבירה.




בית המשפט המחוזי: האזנה דרך הטלפון לשיחה פרטית של אדם שבשוגג לא ניתק את הטלפון היא האזנת סתר (ע"פ 70176/08)

המערער איתן רבין, לשעבר עיתונאי בעיתון מעריב, הורשע במסגרת הסדר טיעון בהאזנת סתר שלא כדין לשיחה פרטית של יעקוב נמרודי ובשתי עבירות של שימוש שלא כדין בהאזנה. בערעור טען המערער, כי כתב האישום נגדו כלל אינו מגלה אשמה כיוון שהאזנתו לשיחה התאפשרה מכיוון שנמרודי לא ניתק את קו הטלפון בו שוחח עימו לפני כן. בית המשפט קבע, כי תכליתו של חוק האזנת סתר הינה להגן על צנעת הפרט ועל זכותו של הפרט לסוד שיחו. פרשנות המתירה האזנה לשיחה, אשר לא נועדה לאזניו של המאזין ושנוהלה בפרטיות בין בעלי שיחה אחרים, רק בשל משגה של אחד מבעלי השיחה, עומדת בסתירה לתכליתו הבסיסית של החוק. הערעור נדחה.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט השלום פסק מאסר על תנאי למבצע עבירות מין נגד קטינה באמצעות האינטרנט ומתח ביקורת על מעורבות ערוץ 10 בפרשה (פ 8467/07)

בית המשפט השלום בתל אביב -יפו פסק עונש של 18 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים למבצע עבירות מין באמצעות האינטרנט על ידי שיחות וידאו בעלות תכנים מיניים בוטים עם תחקירנית של ערוץ 10 שהתחזתה לקטינה בת 13. נקבע שעקב הודאתו של הנאשם, הבעת חרטה על ידו, וההערכה שאינו מסוכן לציבור, יש להעדיף את האינטרס של הנאשם ושל הציבור להביא לשיקומו של הנאשם, על פני מאסר לתקופה קצרה שהינו חסר תועלת. בית המשפט מתח ביקורת על אופן מעורבותו של ערוץ 10 אשר אמור לדווח על חדשות ולא לייצר אותן, ועל הפגיעה בפרטיות הנאשם עקב פרסום העניין על ידי הערוץ בטרם התבצעה חקירה משטרתית בעניין.




בית משפט השלום חייב את חברת "ריקושט" לפצות חייל ב-50,000 ₪ עקב פרסום תמונתו בפרסום מסחרי ללא הסכמתו (א 1511/07)

בית משפט השלום באילת קיבל תביעה של חייל לפיצוי כספי בגין שימוש בתמונתו שצולמה ללא ידיעתו בבסיס הקליטה והמיון של צה"ל, לצורכי פרסום רשת "ריקושט" מבלי שנתבקשה הסכמתו. בית המשפט פסק לחייל פיצוי של 50,000 ₪ מכוח חוק הגנת הפרטיות, עוולת הרשלנות, ודיני עשיית עושר ולא במשפט. נקבע, כי יש להקפיד הקפדה יתרה על זכותו לפרטיות של חייל שצולם בעת שירותו, שכן המצב בו הוא מצוי איננו מצב אליו נכנס מבחירתו החופשית אלא מכח הוראה המחייבת אותו, וכי אין להרשות מצב בו גופים מסחריים משתמשים בדמותו של חייל לפרסום עסקיהם ללא קבלת הסכמתו כדין.




רשות שדות התעופה תפצה נוסע באלף ש"ח בגין התפתחות עימות במהלך בדיקה בטחונית (תק 002181/08)

התובע, אזרח ערבי, הגיש לבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים תביעה נגד רשות שדות התעופה בגין פגיעה בפרטיותו ובכבודו במהלך בדיקה בטחונית בטרם יציאתו מהארץ. בית המשפט קבע, כי האינטרס בהגנה על בטחון הנוסעים גובר על האינטרס בהגנת הפרטיות של הנוסע, וכי פעולות הבדיקה כפי שבוצעו נערכו במסגרת סמכותה של הנתבעת. עם זאת, פסק בית המשפט פיצוי של 1,000 ש"ח לתובע נוכח חוסר הסבלנות שהפגינו עובדי הנתבעת כלפי טענות התובע, שהביא להתפתחות עימות במהלך הבדיקה.




בית המשפט המחוזי סירב לחייב את וואלה לחשוף פרטי גולש משמיץ שכן לא הוכח חשש של ממש לביצוע עוולה (א 2433/07)

בית המשפט המחוזי קבע, כי אין לחשוף את פרטיו של גולש אשר שלח דואר אלקטרוני משמיץ כנגד ראש עיריית אריאל. בית המשפט מציין, כי על מנת להרתיע גולשים מלבצע עוולות נזיקיות, יש לשקול חשיפת שם הגולש גם בשל ביצועה של עוולה נזיקית ולא רק בביצוע עבירה פלילית. עם זאת נקבע, כי חופש הביטוי והזכות לפרטיות נסוגים רק במקרים בהם נחה דעתו של בית המשפט, כי לתביעה הנזיקית סיכויים טובים להתקבל, דבר שאינו מתקיים במקרה דנן.




בית המשפט המחוזי הורה לחברת גוגל לחשוף כתובת I.P של לקוח החברה הנחשד בביצוע עוולה אזרחית (ה"פ (ת"א) 250/08)

חברת ותיקה להכשרת מנהלי תיקים בתחום שוק ההון פנתה לבית המשפט בבקשה כי יורה לחברת גוגל ישראל לחשוף את כתובת ה I.P של אלמוני אשר הקים אתר עם שם דומה לשם אתרה של החברה, ובו אף משובצות מילות מפתח חופפות למילות המפתח שבאתר שלה, כך שחיפוש שם החברה הוותיקה באמצעות גוגל מוביל גם לאתרו של האלמוני. בית המשפט קובע שהאנונימיות ברשת האינטרנט לא נועדה ליצור חיסיון מעבירות ומעוולות, אלא נועדה לאפשר העלאת רעיונות ודעות בנסיון להשפיע על הלך הרוח הציבורי. לכן, הזכות לפרטיות תיסוג במקום בו יש חשש שבוצעה עוולה אזרחית, ועל חברת גוגל לחשוף את שמו של האלמוני בפני החברה המבקשת

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית משפט השלום דחה בקשתה של אשה להסיר את פסק הדין בתביעתה לפיצויי על נזקי גוף מאתרי אינטרנט בשל פגיעה בפרטיותה (א 125775/00)

המבקשת קיבלה פסק דין לטובתה בתביעה בגין נזקי גוף שהגישה. משגילתה כי פסק הדין מופיע באתרי אינטרנט ובמאגרי מידע עם שמה ועם תיאור פגיעותיה הגופניות והתפקודיות ופרטים רבים אחרים הנוגעים לה ביקשה שפסק הדין יוסר ממאגרי המידע ומאתרי אינטרנט. בית המשפט דן באיזון הראוי בין עקרון פומביות הדיון לזכותה של המבקשת לפרטיות וקבע כי על פי חוק בתי המשפט ניתן למנוע את פרסום פסק הדין רק במקרים בהם הוכחה פגיעה חמורה בפרטיות. נקבע כי במקרה זה הפגיעה בפרטיות אינה חמורה ולכן אין לאסור הפרסום. עוד הוסיף בית המשפט כי קבלת עמדת המבקשת תביא לאיסור פרסום כלל פסקי הדין הנוגעים לפיצויים בגין נזקי גוף.




בית הדין האירופי לזכויות האדם: שמירת דנא וטביעות אצבעות של אנשים שנעצרו אך לא הורשעו סותרת את האמנה האירופית לזכויות האדם

מהעותרים, אזרחי בריטניה, נלקחו בעת מעצרם פרופיל הדנא שלהם וטביעות אצבעותיהם. העותרים לא הורשעו ושוחררו, אולם, משביקשו משלטונות בריטניה להשמיד את הנתונים, אלה סירבו. בית הדין האירופי פסק כי שמירת נתונים אלה לגבי מי שלא הורשעו אינה יכולה להחשב חיונית בחברה דמוקרטית ולכן מהווה הפרה של הזכות לפרטיות המעוגנת בסעיף 8 לאמנה האירופית בדבר זכויות האדם והינה פסולה.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט המחוזי בתל-אביב דחה פרסום פרוטוקולים ממשפטו של חנן גולדבלט על מנת להגן על פרטיות המתלוננות (פח 001133/05)

בית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו דחה את עתירתם של המבקשים חנן גולדבלט, אשר נאשם בעבירות מין כנגד המתלוננות, ועיתונאי "מעריב" שחר אלתרמן, לפרסם את הפרוטוקולים מן המשפט בטוענת חשיבותה של פומביות הדיון. את החלטתם נימקו השופטים בכך שמדובר במקרה נדיר בו ערך ההגנה על פרטיות המתלוננות חשוב לעין ערוך וגובר על פומביות הדיון וזכות הציבור לדעת.




בית משפט השלום פסק ששים אלף ש"ח פיצויים להומוסקסואל בגין פרסום חוזר של תמונתו בעיתון ללא הסכמתו (א 006023/07)

התובע הינו הומוסקסואל אשר צעד במצעד הגאווה בירושלים בשנת 2004 כשהוא לבוש במדי צה"ל, כומתה לראשו ודגלה של הקהילה ההומו-לסבית בידיו. הוא צולם על ידי צלם עתונות ותמונתו פורסמה בדיווח על המצעד. לאחר מכן פורסמה תמונתו פעמיים נוספות בעיתון בדיווחים אחרים שנגעו להומוסקסואליות בצבא, וזאת למרות שהתובע פנה לעיתון ודרש הפסקת השימוש בתמונתו. בית משפט השלום קבע כי אף שהשתתפות התובע במצעד הגאווה מהווה הסכמה מכללא לפרסום הראשון, זכאי היה התובע לחזור בו מהסכמתו בנוגע לפרסומים עתידיים, כפי שאכן עשה. לפיכך פסק בית המשפט, כי פרסומים אלה מהווים פגיעה בפרטיותו של התובע בגינה הוא זכאי לפיצויים בסך ששים אלף ₪ והוציא צו האוסר על השימוש העתידי בתמונתו.




בית הדין האזורי לעבודה קבע כי למעסיק זכות שימוש בדואר האלקטרוני של העובד כראיה במשפט (בשא 003951/08)

התובע ביקש מבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב לפסול מסמכי דואר אלקטרוני פרטיים המשמשים ראיה משפטית בהליך החברה נגדו. לטענתו מעסיקו חדר ללא הסכמתו ובחוסר תם-לב לתיבת הדואר האלקטרונית האישית שלו ובכך נפגעה זכותו לפרטיות. לטענת החברה המסמכים מהווים ראיה לכך שהעובד פגע בקנינה והפר את חובת נאמנותו כלפיה. בית המשפט קבע כי זכותו של העובד לפרטיות נפגעה באופן מינימלי וכי אינטרס המעסיק גובר, ודחה את הבקשה.




בית המשפט העליון קבע כי חובה על רשות המיסים לפרסם את שמות הנישומים שעימם נחתמו הסכמי כופר (עע"מ 398/07)

בית המשפט העליון קיבל את ערעורה של התנועה לחופש המידע וקבע כי על רשות המיסים חלה חובה לפרסם את שמות הנישומים עמם נחתמו הסכמי כופר. זאת בשל הטעמים הבאים: יש לפרש את כלל הדינים ברוח של שקיפות וחופש מידע; בחינת החלטת הרשות שלא לפרסם לא נעשית בהתאם למבחן "סבירות ההחלטה המנהלית", אלא בית המשפט הוא הקובע את האיזון הראוי לדעתו בין האינטרס הציבורי והצדקות החסיון; החסיונות בחוקים שונים הם החריג, והגילוי הוא הכלל, וגם חסיונות הקבועים בחוק צריכים להתקיים רק ככל שהם משרתים את תכלית החוק; והזכות לחופש המידע היא זכות בעלת "מעמד מיוחד" אף שאינה מוזכרת במפורש בחוקי היסוד.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית-המשפט לענייני משפחה דחה את בקשתה של אשה בהליכי גירושין לחשיפת התכתובת האלקטרונית בתיבת האימייל של בעלה (בשא 002598/08)

בית-המשפט לענייני משפחה דחה את בקשתה של אשה בהליכי גירושין להתיר גילוי מסמכים ספציפי כלפי חברת וואלה תקשורת בע"מ שיפורטו בו תכתובות דואר אלקטרוני של בעלה עם חברות ואנשים שונים. חברת וואלה טענה, כי החשיפה תהווה פגיעה חמורה ובלתי מידתית בספק תקשורת ובאדם שאת פרטיו מבקשים לחשוף, ויש לתת צו רק בנסיבות חמורות ויוצאות דופן, ולא בתביעה כדוגמת תביעת גירושין. בית-המשפט קבע שהליך אזרחי בין בני זוג אינו מצדיק פגיעה בזכות לפרטיותו של אדם וחשיפת התכתובת בתא הדואר האלקטרוני הפרטי והאישי.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית משפט מחוזי התיר את פרסום שמות השוטרים הנאשמים בפרשת הטמנת חומרי נפץ אצל עבריינים (בש 3008/08)

בעת הגשת כתב האישום כנגד שוטרים הנאשמים בפרשת הטמנת חומרי הנפץ אצל עבריינים הוצא לבקשת המדינה צו איסור פרסום על כל פרט שיש בו כדי לחשוף את זהות הנאשמים עקב חשש לשלומם ולבטחונם. כעת החליט ביהמ"ש המחוזי בחיפה, ללא התנגדות המדינה ולמרות התנגדות הנאשמים, לאפשר פרסום שמותיהם, לאחר ששוכנע שאין עוד הצדקה לאיסור הפרסום ושנסיבות העניין גוברת זכות הציבור לדעת.




בית משפט השלום אסר על שימוש בחוות דעת של רופא התובעת לטובת הנתבעים (בשא2705/08)

התובעת הגישה בקשה לבית המשפט להוצאת חוות דעתו של הרופא המטפל בה מתיק בית המשפט, בשל העובדה שחוות הדעת, שהובאה על ידי הרופאים הנתבעים, עשויה לסכל את תביעתה. נטען כי פניית הנתבעים אל רופא התובעת לקבלת חוות הדעת נעשתה מבלי ליידע את התובעת וכי חוות הדעת מנקה את אחד הרופאים הנתבעים מאחריות לנזקי התובעת. בית המשפט קבע כי הרופא הפר את החסיון הרפואי לו הוא מחויב ואת האתיקה הרפואית, בנותנו את חוות הדעת, ולכן סירב לקבלה כראיה.




בית הדין האזורי לעבודה הוציא צו איסור פרסום על הגשת תביעה להטרדה מינית לפי בקשת המעביד (בש"א 010254/07)

בית הדין קבע כי הזכות לפרטיות והזכות לכבוד עומדות לא רק למתלוננת אלא גם למואשם בהטרדה מינית, וכי האיזון הראוי בין הזכות לפרטיות, לכבוד ולשם טוב של הצדדים לבין פומביות הדיון וזכות הציבור לדעת הוא ניהול הדיון בדלתיים סגורות ואיסור פרסום עד מתן פסק דין סופי.




בית המשפט המחוזי פסק פיצויים כנגד המדינה בגין רשלנות רושם נישואין שהובילה לחשיפת זהותו של מאומץ בפני אמו הביולוגית (ע"א 3794/06)

בית המשפט המחוזי בחיפה קבע, כי מכיוון שאין באימוץ כדי לשנות דיני האיסור וההיתר לענייני נישואין וגירושין הסמיך המחוקק את רושם הנישואין לעיין בפנקס האימוצים לצורך מילוי תפקידו. עם זאת, הפנייה אל האם הביולוגית לא היתה חיונית בנסיבות העניין, שכן חקירה ודרישה של האם הביולוגית אמורות להיעשות רק במקרים חריגים בהם קיים ספק הלכתי גם לאחר שנתקבלו כל הפרטים מפנקס האימוצים או מתיק האימוץ. לכן פעל רושם הנישואין שלא כדין בפנייתו לאם ויש לפצות את המערער על הפגיעה בפרטיותו.




בית משפט השלום פסל ראיה שהושגה שלא כדין וזיכה את הנאשם ( 003204/07)

השוטר במקרה דנן ערך חיפוש אצל הנאשם משום שהנאשם שהה במקום שמשמש אנשים אחרים לשם ביצוע עבירות.בית המשפט קבע שהימצאותו האקראית של אדם במקום מסוים לכשלעצמה, אין בה כדי להחשיד בעבירה, ולא יעלה על הדעת שהדבר יקנה סמכות לפגיעה בפרטיות ולעריכת חיפוש. חיפוש ללא כל יסוד סביר לחשד הוא חיפוש שלא כדין, ולפיכך הסכין שנתפסה ברשות הנאשם והודאת הנאשם בעקבות כך נפסלו כראיות והנאשם זוכה.




בית המשפט המחוזי בחיפה דחה את בקשת עיתון הארץ להתיר פרסום שמות נתבעים בתביעה שנסתיימה בפשרה (בשא 006300/08)

נשיאת בית המשפט המחוזי דחתה את בקשת עיתון הארץ להתיר פרסום שמות הנתבעים וקבעה כי אין הצדקה לפגיעה בפרטיותם בנסיבות המקרה שכן המטרות בבסיס עקרון פומביות הדיון נשמרות במלואן גם ללא פרסום פרטים מזהים, ובמיוחד מאחר והצדדים הגיעו להסכם פשרה בינהם הכולל צו לאיסור פרסום שמותיהם וביהמ"ש אישר הסכם זה.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביה"מש המחוזי בירושלים קיבל עתירה לחשיפת קלטות בהן מתועדים ח"כים מכוח חוק חופש המידע (עת"מ 192/07)

השופט י' עדיאל חייב את המשיבים למסור לעותרים את הקלטות בהן מצולמים חבר הכנסת לשעבר יחיאל חזן וחברת הכנסת סופה לנדבר בשני ארועים בגינם נחקרו (ח"כ חזן אף הורשע). השופט דחה את ההבחנה שביקשו המשיבים לעשות בין תוכנן המילולי של הקלטות שכבר נחשף, לבין תוכנן החזותי, וקבע כי במקרים דנן העניין הציבורי גובר על הפגיעה בפרטיות הנגרמת מפרסום ויזואלי של הקלטות.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט לעניינים מינהליים הורה לצה"ל למסור את רשימת החיילים שקיבלו מעמד של ספורטאי מצטיין ואמן מצטיין (עת"מ 2161/06)

בית המשפט לעניינים מנהליים קיבל עתירה של התנועה לחופש המידע והורה לצה"ל למסור את רשימת החיילים, שקיבלו מעמד של ספורטאי מצטיין ואמן מצטיין. בית המשפט דחה את הטענה שיש בכך פגיעה בפרטיות.




בית הדין לעבודה בנצרת קבע כי חיטוט במייל של עובד מהווה הפרת פרטיותו (עב' 1158/06)

חברה הטוענת כי העובד שלה מפעיל במשרדה עסק פרטי משלו מבקשת לעשות שימוש בתכתובת הדואר האלקטרוני של העובד לצורך ביסוס חשד זה, ללא הסכמתו. בית הדין לעבודה קבע כי ניתן לראות כל משתמש ברשת, כבעל ציפייה סבירה לפרטיות ולמניעת הגעה לתוכן התכתובת האלקטרונית כל עוד הוא לא ויתר על זכותו באופן מפורש, וזאת גם אם מדובר במידע שנשמר במאגר מידע משותף שאינו בבעלותו הקניינית של העובד, אלא של מעבידו. לכן נתקבלה בקשת העובד למנוע מהמעבידה שימוש בתכתובות הדואר האלקטרוני.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש העליון קיבל באופן חלקי ערעור, והתיר לפרסם שם עורך דין אשר נתבע ע"י לקוחו (ע"א 4963/07)

ערעור של 'ידיעות אחרונות', התקבל באופן חלקי, וביהמ"ש העליון ביטל צו איסור פרסום על שמו של עו"ד, אשר נתבע על ידי לקוחו בטענה כי עוה"ד ניהל רומן עם אשת הלקוח, ודאג לאינטרסים שלה, במקום לדאוג לאינטרסים של הלקוח. הושאר על כנו איסור פרסום שמה של האשה וכן שמו של הלקוח, כדי להגן על פרטיות האשה.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

חסיון עו"ד-לקוח חל באופן יחסי לאחר פטירת הלקוח (עז' 43032/00)

בית המשפט קבע כי ההכרעה בדבר קיום חסיון עו"ד לאחר פטירת הלקוח תעשה, בין היתר, על סמך שיקולים כגון כבוד המת ופרטיותו. אין מדובר עוד בחסיון מוחלט. כן נקבע , כי כאשר המשפט הוא בין היורשים לבין עצמם אין חסיון לעורך הדין הנדרש לגלות את דברי המוריש אליו או מסמכים שנמסרו לו על ידי המנוח במסגרת השירות המקצועי שנתן עורך דין למנוח, שהרי היורשים באים בנעליו, והסרת החסיון תתרום ליעילות ההליך ולחשיפת האמת.




חוקר פרטי הורשע בהפרת פרטיותו של זוג אותו צילם במצב אינטימי ברכב ( פ. 3159/05)

בית המשפט השלום בנצרת קבע כי צילום זוג ברכבם בעת מפגש אוהבים מהווה פגיעה בפרטיות וכי המונח "רשות היחיד" אינה הגדרה של מקום אלא של מרחב אישי שקיומו אינו פועל יוצא של מיקומו הפיזי של האדם אלא של הנסיבות בהן הוא נמצא ושל כוונתו לממש את הזכות לפרטיות.




הרשעה בהחזקת חומרי תועבה ופגיעה בפרטיות (פ 006136/07)

בית המשפט השלום בתל אביב הרשיע נאשם בהחזקת חומרי תועבה ופגיעה בפרטיות בגין צילום קטינים עירומים על חוף הים ללא הסכמת הוריהם. השופטת חיותה כוחן "עובדת היות הקטינים עירומים ומתהלכים בחוף הים אינה שוללת מהם את זכות לפרטיות וזכות זו טומנת בחובה את הזכות שאיש לא יבלוש בעקבותם ולא יצלמם."




חדירה למאגרי מידע ממוחשבים מהווה פגיעה בפרטיות (ע"פ 9893/06)

בית המשפט העליון דחה את הערעור של השופטת לשעבר אסנת לאופר-אלון שביקשה לבטל את הרשעתה ולהמירה בצו שירות לתועלת הציבור. השופטת פרוקצ'יה מפרטת בפסק דינה על צו ללא הרשעה, על השפעת הכהונה השיפוטית על חומרת העבירות והפגיעה בפרטיות.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

המצאת כתבי בית דין איננה פגיעה בפרטיות

נסיון להמציא כתבי בית דין איננו פגיעה בפרטיות, ועורך-דין איננו אחראי באחריות אישית למעשי פקיד מסירה מטעם הלקוחה שלו.




בית המשפט לתביעות קטנות בפתח תקווה קבע כי שליחת דואר זבל מותרת

התובע תבע את הנתבעת ששלחה לו "דואר זבל" ללא הרף. בית המשפט קבע כי דואר זבל הנשלח תוך הפרת התחייבות - אינו עבירה, אינו עוולה ואינו פגיעה בפרטיות.




פסקי דין מרכזיים (בהקמה)
מדינת ישראל נ' בית משפט השלום בירושלים (בג"ץ 9264/04): נאשם בהליך הפלילי יוכל לעיין רק בחלקי היומן האישי אשר נוגעים לסעיפי האישום

המדינה עתרה נגד קביעתו של בית משפט השלום, לפיה עליה להעביר לעיונו של בית המשפט יומנים אישיים של מתלוננת אשר נוהלו בתקופה שקדמה להיכרותה עם הנאשם, המואשם בביצוע מעשה מגונה נגדה. בית המשפט העליון, בקבלו את העתירה, קבע כי באיזון בין זכויות הנאשם למשפט הוגן לבין זכותה של המתלוננת לפרטיות, השיקול העיקרי הוא הרלוונטיות והתועלת של החומר להגנתו של הנאשם. במקרה בו מדובר ביומן אישי יש לערוך הבחנה בין חלקיו אשר מתייחסים לנושאי האישום, לבין חלקיו האחרים שהם מטבעם ומטיבם אינם כאלה. את החלקים הראשונים ניתן לראות כחומרי חקירה, אשר הנאשם יכול לעיין בהם, אך לא כן את האחרונים. מכיוון שהחלטת בית משפט השלום ניתנה על בסיס טענותיו של צד אחד ובהתחשב בחשיבות הזכויות המעורבות נקבע, כי יש לבטל את ההחלטה, ולהחזיר את ההכרעה לבית משפט השלום, לאחר שיקיים דיון במעמד שני הצדדים. (ניתן 6/6/2005).

למעבר לקישור לחץ/י כאן

מדינת ישראל נ' פלוני (בש"פ 8706/07): בית המשפט העליון קבע כי לא יועתקו צילומים של איברים אינטימיים של קורבנות עבירות מין לצרכי הגנת הנאשם

כנגד המשיב הוגש כתב אישום בעבירות מין אותן ביצע, על פי הנטען, בקטינה כבת 14. במסגרת החקירה המשטרתית, נערכה למתלוננת בדיקה רפואית אשר במהלכה צולם איבר מינה. הצילומים שימשו את התביעה, כבסיס להכנתה של חוות-דעת רפואית. המשיב עתר לקבלת אותם צילומים, לשם עריכת חוות-דעת משל עצמו. ביהמ"ש המחוזי נעתר לבקשה בתנאי שאלו יוחזקו אצל באת-כוחו, אשר שתמנע את הוצאתם, את העתקתם ואת העיון בהם לכל אדם, למעט המומחה הרפואי מטעמה. בית המשפט העליון בקבלו את הערר, קבע כי במסגרת האיזון הראוי בין זכותו של הנאשם לעיין בחומרי החקירה לבין זכותה של מתלוננת לכבוד ולפרטיות, גוברת זכותה של האחרונה, הואיל ולא הוכח שהגבלת ההעתקה תביא לפגיעה ממשית בהגנתו של הנאשם. (ניתן ביום 27.11.07)




פלוני נגד מדינת ישראל- המועצה הדתית בנהריה (ע"א 4973/06): רק במקרים חריגים ניתן לפנות להורים שילדיהם אומצו לשם בירור העדר מניעה הלכתית לנישואין

המערער הוא בגיר שאומץ בילדותו, ולכשהגיע לבגרות לא ביקש להכיר את הוריו הביולוגים. לכשביקש להנשא, רב המועצה הדתית פנה לאימו הביולוגית על מנת לברר באם יש מניעה הלכתית לעריכת הנישואין. כתוצאה, זהותו נחשפה בפני אימו הביולוגית. המערער הגיש תביעת נזיקין בבית משפט השלום כנגד המועצה הדתית בשל הפגיעה בפרטיותו. תביעתו נדחתה. בית המשפט המחוזי הפך את ההחלטה בקובעו שהפנייה להורה הביולוגי נעשתה בניגוד לנוהל התקין. פנייה כזו תעשה רק במקרים חריגים בהם קיים ספק הלכתי גם לאחר שנתקבלו כל הפרטים מהרשומות הקיימות. גם במקרים חריגים אלה פקיד הסעד הוא שרשאי לערוך את הבירור למול ההורה הביולוגי. בית המשפט קרא לרבנות הראשית ולרשם האימוצים לגבש נוהל שיסדיר הליכים אלו במסגרת הסמכויות הנתונות להם על פי חוק האימוץ (ניתן 30/06/08).




פרנס נ' שר הבטחון (בג"צ 4950/90): מדיניות רשות שדות התעופה לערוך בידוק בחפצי אנשים ששמם נמסר לה מהשב"כ תקינה

העותרים אזרחי ישראל נמצאו מעוכבים דרך קבע על ידי רשויות הבידוק בכל יציאה מן הארץ לשם חיפוש דקדקני שהוביל לא פעם אף לנטילת מסמכים לשם צילומם למשמורת. בעקבות פנייתם נודע להם כי שמם נכלל ברשימה שמית שנמסרת לצורך עניין זה משירות הבטחון הכללי לרשויות הבידוק על פי צו שהוצא מכח תקנות ההגנה לשעת חרום ועל בסיס ראיות חסויות. בית המשפט מקבל את עמדת המשיבים לפיה על הכללים לפיהם נקבע מי יתווסף לרשימה להיות חסויים. כן מאשר בית המשפט את המדיניות המתירה לבודקים לצלם מסמכים, ומאשר את מסוכנותם של העותרים על פי הראיות החסויות. בית המשפט מסכים עם העותרים כי מי שרואה עצמו נפגע מהכללתו ברשימה זכאי לעתור על כך לבית המשפט. העתירה נדחית.




האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' משרד הפנים ואח' (בג"צ 8070/98): הגישה הישירה למאגרי המידע של מרשם האוכלוסין פוגעת בזכות לפרטיות

לבית המשפט הגבוה לצדק הוגשה עתירה, לאסור על המדינה לאפשר גישה ישירה למאגר המידע של מרשם האוכלוסין לנציבות מס הכנסה, המוסד לביטוח לאומי, רשות השידור והבנקים, ולהורות כי הדרך היחידה לקבלת המידע תהא בבקשה פרטנית. בג"צ קיבל את העתירה בקבעו, כי יש למזער את הפגיעה בזכות לפרטיות על ידי צימצום מספר עובדי הציבור הנגישים למידע, ועל ידי צמצום היקף המידע שנמסר, כך שיועבר רק המידע הדרוש, בהתאם לתכלית לשמה הוא נדרש. כן נקבע, כי האיזון הראוי מחייב הגדרת אופן מסירת המידע לעובדי הציבור באמצעות תקנות או הנחיות מנהליות, והסדרת העברת מידע לבנקים באמצעות חקיקה המתאימה להיקף הפגיעה בזכות לפרטיות.




דיין נגד וילק, מפקד מחוז ירושלים (בג"צ 2481/93): הזכות להפגין מול ביתו הפרטי של איש ציבור תיסוג מול זכותו וזכות שכניו לפרטיות ולהנאה מקניינם

במחאה על ישיבת מפלגת ש"ס בממשלה ביקש העותר לקיים מול ביתו של מנהיג המפלגה הרב עובדיה יוסף אספה בת כשעתיים בה יתכנסו כ-250 איש ויינשאו נאומים ברמקול. המשטרה התירה לקיים את האספה רק במקום מרוחק 200 מטרים מהבית ומכאן העתירה. בית המשפט קבע כי יש לבצע איזון אופקי בין חופש הביטוי שעומד לעותר מחד גיסא לזכויות שעומדות לאיש הציבור, למשפחתו ולשכניו: הזכות לפרטיות במובנה הרחב ביותר, זכות התנועה, וכן הזכות להנות מן הקנין; באיזון שכזה כל זכות צריכה ליסוג מעט כדי להשאיר מקום לחברתה. במקרה דנן העותר עמד על מימוש זכות ההפגנה בדיוק בהתאם לבקשתו בלא להסכים לכל שינוי באופי האספה, במשכה, במקומה או במספר משתתפיה, ולכן עתירתו נדחתה.




פלונית נ' בית הדין למשמעת של עובדי המדינה (בג"ץ 1435/03): זכותה של מתלוננת להיות נוכחת בהליכים המתנהלים נגד מושא תלונתה

העותרת, שעבדה בשירות המדינה, התלוננה כנגד המשיב בגין הטרדה מינית, ביצוע מעשים מגונים ואינוס. במוקד העתירה עומדת החלטת בית הדין למשמעת של עובדי המדינה שלא לאפשר למתלוננת להיות נוכחת בהליך המשמעתי בעניינה, זאת בשל החשש לפגיעה בפרטיותו של הנאשם. בג"ץ ביטל את החלטת בית הדין וקבע כי בנסיבות העניין, קיום הדיון בדלתיים סגורות עלול לעקר את החשיבות שמייחסת שיטת המשפט לנוכחותו של המתלונן בהליכים פרי תלונתו. הודגש כי בהליכים פומביים תמיד עלולה להיפגע פרטיותו של הנאשם, אולם זהו המחיר הטמון בעיקרון פומביות הדיון.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

קטלן נ' שירות בתי הסוהר (בג"צ 355/79) : ביצוע חוקן בעציר פוגע בזכות לפרטיות, שלמות הגוף וכבוד האדם.

בית המשפט הגבוה לצדק קובע כי ביצוע חיפוש על-ידי חוקן בגופם לצורך בדיקת הימצאותם של סמים, מהווה פגיעה קשה בזכות לפרטיות, שלמות הגוף וכבוד האדם. השופטים מציינים שעל-אף היות העותרים עצורים, הם זכאים למימוש זכויות יסוד אלו. מתוך הכרה בצורך למצוא איזון ראוי בין ניהול תקין של בית הסוהר לזכויות היסוד של העצירים, בית המשפט קובע כי שימוש בחוקן יאושר רק בחקיקה ראשית על-ידי המחוקק.




סוגי זכויות

זכויות אזרחיות ופוליטיות
 
  המרכז האקדמי למשפט ולעסקים פורטל זכויות האדם